יום רביעי, 7 בדצמבר 2016

יום שלישי, 6 בדצמבר 2016

לאחר הנחיית היום הבינלאומי לשוויון זכויות אנשים עם מוגבלויות בסימן שילוב בעולם התעסוקה

אני מנחה את הטקס
היום הנחיתי את טקס היום הבינלאומי לשוויון זכויות אנשים עם מוגבלויות, שנערך במשכן הכנסת, וכלל דיונים ב-12 ועדות, כמו גם הטקס ודיון במליאת הכנסת. נהניתי מהיום החשוב והמשמעותי הזה, שהיה עבורי נדבך נוסף ופסגה בעשייתי למען האוכלוסייה האוטיסטית והאוכלוסייה בעלת המוגבלויות. ההנחייה הייתה מרגשת, וההצגה של אקים רמת גן-גבעתיים ותיאטרון בית צבי הייתה מרגשת גם היא. הזלתי דמעה וחייכתי כל ההצגה מהתרגשות. תודה לח"כ אילן גילאון, ח"כ קארין אלהרר וח"כ נורית קורן ועוזריהם הפרלמנטריים על שעזרו לי להתכונן לאירוע ולהנחות כיאות. תודה לצוות התוכנית "סדר יום" ברשת ב' של קול ישראל על שראיינו אותי בבוקר. מוזמנים לשמוע את הראיון ולצפות בתמונות מההנחייה.



הראיון בתוכנית "סדר יום": https://soundcloud.com/reshet-bet/pioza4vkaqy1

הטקס המרכזי: https://drive.google.com/open?id=0B7443-pgLPVJTExhZFowb1dValE

דברי הפתיחה בטקס: https://www.youtube.com/watch?v=5VSmWhXXR2U


אני, ח"כ אילן גילאון ועוזרתו הפרלמנטרית, גב' קסם רוזנבלט לאחר הטקס

יום שני, 5 בדצמבר 2016

הכנות אחרונות להנחיית היום הבינלאומי לשוויון זכויות אנשים עם מוגבלויות בסימן שילוב בעולם התעסוקה

הכנות אחרונות להנחיית היום הבינלאומי לשוויון זכויות אנשים עם מוגבלויות בסימן שילוב בעולם התעסוקה: בנוסף להנחיית הטקס המרכזי, אני מזמין אתכם להאזין לראיון שלי בתוכנית "סדר יום" עם קרן נויבך, בשעה 9:30, ברשת ב' של קול ישראל. בראיון אדבר על מקומי ביום המיוחד לבעלי המוגבלויות, ועל הדרך שלי להתמודד עם לקותי, תסמונת אספרגר על הרצף האוטיסטי. תודה רבה לח"כ אילן גילאון שהזמין אותי להנחות את היום המיוחד הזה, ובכך לציין עוד נדבך בעשייתי החברתית.


אני בהכנות להנחיית הטקס
משכן הכנסת, ירושלים

יום רביעי, 30 בנובמבר 2016

30.11.2016: אני מתכונן להנחיית היום הבינלאומי לשוויון זכויות אנשים עם מוגבלויות בסימן שילוב בעולם התעסוקה

אספר לכם על האירוע שיקרה בקרוב, עליו פרסמתי את תמונתי הקודמת. ואני מכין אתכם מראש - זוהי נקודת השיא הבאה שלי. ב-6.12, יתקיים בכנסת היום הבינלאומי לזכויות אנשים עם מוגבלויות בסימן שילוב בעולם התעסוקה. את הטקס שיתקיים בשעה 14:00 אני עומד להנחות. כן, אני זה שאנחה את הטקס, בליווי חברי כנסת מכובדים, וכמובן יו"ר הכנסת. זהו כבוד גדול ומעמד מרגש, שאליו התכוננתי היום במשכן הכנסת בירושלים בפגישה מקדימה. הוזמנתי ע"י ח"כ אילן גילאון ממפלגת מרצ, ואין מאושר ממני על כך שנבחרתי להנחות את האירוע המכובד הזה. מודה לכל מי שעזר לי בדרך הארוכה בה הלכתי עד שהגעתי להנחיית האירוע. האושר הוא מנת חלקי היום, ואני מקווה שכך גם ימשיך. אוהב את כולכם ומצפה בקוצר רוח לטקס. תודה לכולכם!

להרשמה: https://docs.google.com/forms/d/e/1FAIpQLScwWq4YTE0d7P-ixZl8w002mnuaxJaRzSGT0p2WgVePZBCW9g/viewform?c=0&w=1


אני מתכונן להנחיית הטקס במשכן הכנסת


יום שלישי, 29 בנובמבר 2016

שמח להודיע על יציאת קטע אינסטרומנטלי חדש, "In The Hall"!






שמח להודיע על יציאת הקטע האינסטרומנטלי שלי, "In The Hall". הקטע האינסטרומנטלי הוא הסינגל השלישי באלבום "דרך חדשה". האזנה נעימה!

הקטע זמין כעת להורדה ביוטיוב:
https://www.youtube.com/watch?v=ya2SiWcBoJo

יום חמישי, 24 בנובמבר 2016

השיר "ביתי הגדול", כקריאה לדו קיום לאור השריפה בחיפה

מפרסם שנית את השיר "ביתי הגדול" בגרסתו הארוכה, כי ברגעים אלו ממש, עלינו להבין כי העיר חיפה תתגבר ותילחם בכל מכשול שיהיה לה. ובאי הקטן הזה של השפיות, נסתכל על כל אדם בגובה העיניים, בתור אדם, ולא בתור יהודי, ערבי, דרוזי, נוצרי או מוסלמי. אם השריפות נגרמו מהצתה לאומנית, מאחל למציתים לשאת בעונשם, חיפה כולה חזקה מהם ותתגבר על האש והשריפה. ולתושבי העיר חיפה, אני מאחל רק בריאות, ושנעבור את זה כמו שאנחנו יודעים. כי אחרי הכל, חיפה היא עיר של שפיות ודו קיום, ואף אחד לא יעצור אותנו מלחיות חיים שקטים.

השיר בקישור הבא:
https://www.youtube.com/watch?v=AV4r9txN08A


חיפה נלחמת בשריפה
צילום: ד"ר אריה קיזל

יום רביעי, 23 בנובמבר 2016

ביקורת על התוכנית "אינטרמצו עם אריק" בנושא מוסיקה טורקית

סיימתי זה עתה לצפות בתוכניתו של אריה ורדי, "אינטרמצו עם אריק", העוסקת במוסיקה קלאסית על כל גווניה. הפרק שראיתי שודר בערוץ 1 ועסק במוסיקה קלאסית טורקית. אריה ורדי, פסנתרן ומנצח ידוע, אירח את אמרה יאבוז, פסנתרן טורקי שלמד בטורקיה, בוינה וברלין, זכה במקום הראשון בתחרות וינה ומנגן מוסיקה טורקית עממית ומוסיקה קלאסית. כיום יאבוז לומד בבית הספר למוסיקה ע"ש בוכמן-מהטה באוניברסיטת תל אביב.

יאבוז ניגן יצירות של מלחינים טורקים, ודיבר, בין היתר, על השילוב המוזר יחסית בין התזמורת הצבאית של טורקיה לבין תזמורת הצבא האדום, בתקופת האימפריה העות'מאנית. יאבוז ניגן 2 אטיודים מאת מלחין טורקי בשם אחמד עדנאן סאיגון: הראשון הוא אטיוד מס' 4 והשני הוא אטיוד מס' 1. שני האטיודים נוגנו במקצב א-סימטרי ולא סדיר, בשם אקסאק. חלק מהיצירות מזכירות במידה רבה את הפולקלור הטורקי, שנהג להיות עצוב ואבל על החיים, לפחות לפי מה שיאבוז תיאר. ורדי טען שהיצירות מזכירות את ברטוק, ודיבר על ביקורו של ברטוק וביקוריו של הינדמית בטורקיה. גם לטעמי, היצירות תאמו במידה רבה את המוסיקה הקלאסית במאה ה-20: יותר דיסוננטיות וסולמות לא תמיד ברורים.

לפני האטיודים של סאיגון, יאבוז ניגן 2 יצירות של מלחין טורקי ששמו הוא אולבי קמאל ארקין: "הרועה הקטן", ו"המשחק". כששמעתי את היצירות הללו, ובמיוחד את "הרועה הקטן", הרגשתי שהן דומות ליצירה שניגנתי כשלמדתי אצל מנואלה, ושמה גם הוא "הרועה הקטן", מאת דביוסי. ואכן, אריה ורדי נזכר באותה יצירה של דביוסי, מינימלית כמו "הרועה הקטן" של ארקין, אבל מלאת תוכן ויפה גם כשהיא מינימלית. נזכרתי בבחינה שהייתה לי בקונסרבטוריון, ובה ניגנתי את היצירה, וכן בערב מורי החינוך המיוחד בו ניגנתי את היצירה.

לסיכום, אני ממליץ על תוכניתו של אריה ורדי, "אינטרמצו עם אריק", שפותחת עולמות חדשים במוסיקה עממית, ובמיוחד במוסיקה קלאסית, האהובה עלי עד מאד.

יום שישי, 18 בנובמבר 2016

17.11.2016: מפגש כיתתי בקפה מנדרין, חוף הים

בחודש פברואר של שנת 2016, הייתי בטיול השנתי של כיתה יב'. טיול זה היה אמור להיות משמח, משום היותו טיול שנתי אחרון, אך הטיול הפך לחוויה קשה עקב משבר הפרידה שאפף אותי באותו הזמן, מצבי החברתי שהיה בכי רע, והעובדה שהאנשים הקרובים אלי לא היו לידי באותו טיול. לפני 9 חודשים, הייתי באחת מהמסיבות של הטיול השנתי, והרגשתי רע כשראיתי את זוגתי לשעבר מסתובבת עם גבר שהוא לא אני. הייתי שבור לב והתפרקתי מבפנים. מסיבה זו התקיימה באחד מחופי הים האדום בעיר אילת, ואיני יכול לשכוח את החוויה הזו, כמקום קשה בחיי החברתיים.

והיום, 9 חודשים אחרי המאורע, נפגשתי עם כיתתי בחוף הים של חיפה, בקפה מנדרין. מפגש זה הוא תוצאה של תהליך ארוך שעברתי, וכמובן ממשיך לעבור. בתהליך הזה שמתי את משבר הפרידה מאחוריי, השגתי בת זוג שאוהבת אותי ומתגברת עמי על הריבים והקשיים, השגתי חבורה של אנשים בה אני מוצא את עצמי ומשתייך, והעיקר - הצלחתי לפרוץ את המחסום ולחדש את הקשר עם חבריי לכיתה. חבריי לכיתה ולבית הספר "ליאו באק" הם מעגל נוסף בחיי, נוסף על מעגל החבורה ומעגל החברים הקרובים, שהתחזק בשנה שעברה עקב משבר הפרידה.

הרגשתי תחושת ניצחון, שניצחתי את קשיי בתחומי החיים: הזוגיות, החברים, המסגרת הטיפולית והלימודים האקדמיים בחוג למוסיקה של אוניברסיטת חיפה. לאחר חששות רבים מהתקופה, וימים קשים לאורכה, הצלחתי לעשות דברים שלא הייתי עושה בלי עזרת הצוות בימים אלו: טיפול באמצעות קיר טיפוס, ששחרר ממני מתח רב שהצטבר במהלך השבועות האחרונים. טיפול באמצעות צלילה, שמרגיע אותי ועושה לי טוב בלב. הכשרה תעסוקתית בספריית אוניברסיטת חיפה (מטעם ליאו באק, נוסף על לימודיי האקדמיים), שעושה לי טוב, בעיקר בגלל שאני רואה אנשים אחרים, מקומות אחרים, וחווה את עולם העבודה. ובנוסף לכל, הכנה לקראת ניהול משק בית בדירת הכשרה ליד בית הספר, בצורה מובנית אליה אתרגל עם הזמן.

מבקש להודות לכל מי שהיה שם בשבילי, והתעקש לעזור לי כשהיה לי קשה. אינני לוקח זאת כמובן מאליו ואני רואה זאת כמשהו שבא מהלב ומרצון לעזור. תודה על כל החיזוקים בשעות הבכי והצער, תודה על החיזוקים והליווי הצמוד לאורך כל הדרך. מאחל לכולנו חוויות דוגמת חוויה זו!


תמונות מהמפגש הכיתתי בקפה מנדרין, חוף הים

יום רביעי, 16 בנובמבר 2016

תמונת זיכרון למנואלה סיון-רביץ ז"ל, מורתי האהובה לפסנתר, לאחר חודש ו-24 ימים מאז פטירתה

במלאת חודש ו-24 ימים לפטירתה של מנואלה סיון-רביץ ז"ל, מורתי האהובה לפסנתר, החלטתי להנציח את זיכרונה ולהכין תמונת זיכרון שממוקמת על הפסנתר. אמשיך להנציח את מנואלה, כמורה שהייתה אדם משמעותי לתלמידיה ומודל לחיקוי בתחום המוסיקה. אמשיך להנציח את מנואלה, כמורה שעזרה לי אישית ומוסיקלית והייתה חלק מתקופת החטיבה והתיכון שלי. אמשיך להנציח את מנואלה כאישה שראתה בהוראת הפסנתר שליחות וייעוד, ושמה את תלמידיה ומשפחתה לאורך השנים בראש סדר העדיפויות.

יהי זכרה ברוך.



הפסנתר עם תמונת הזיכרון למנואלה סיון-רביץ ז"ל


תמונת הזיכרון למנואלה סיון-רביץ ז"ל

יום שבת, 5 בנובמבר 2016

ביקורת על קונצרט של התזמורת הסימפונית חיפה בנושא "עולם חדש-ישן"

אתמול הייתי עם חבר לכיתה בקונצרט של התזמורת הסימפונית חיפה בנושא "עולם חדש-ישן". על התזמורת ניצח ד"ר רועי אופנהיים, מנצח ואיש חינוך שניצח בעבר גם על התזמורת הפילהרמונית הישראלית, התזמורת הסימפונית חיפה, התזמורת הסימפונית ראשון לציון, הקמארטה ירושלים, סינפוניטה באר שבע, התזמורת הקאמרית תל אביב, סימפונט רעננה ותזמורות נוספות. התכוננתי לקראת הקונצרט וחקרתי מעט את היצירה המרכזית שנוגנה בו, הסימפוניה התשיעית של דבוז'ק, המכונה "מן העולם החדש".

הקונצרט נפתח בחמישה שירי עם אמריקאים ישנים, אותם שרה נופר יעקבי, זמרת סופרן ישראלית שמופיעה בקביעות באופרה הישראלית. הראשון נקרא The Boatman's Dance, השני נקרא The Dodger, השלישי נקרא Long Time Ago, הרביעי נקרא Simple Gifts, והחמישי, שיר ילדים אמריקאי שנקרא I Bought Me a Cat. השירים היו קצרים והקהל התלהב במיוחד משיר הילדים, שכן הוא מזכיר בלחנו את שיר הילדים הישראלי "לדוד משה הייתה חווה".

לאחר מכן, ד"ר אופנהיים דיבר מעט על הסימפוניה התשיעית של דבוז'ק ועל כינויה "מן העולם החדש". הוא סיפר על הסימפוניה מנקודת מבט מוסיקלית, וכן על הנושאים המוסיקליים בכל אחד מפרקי הסימפוניה. הנושאים היו מוכרים לאוזניי, שכן הקשבתי לסימפוניה מספר פעמים לפני הקונצרט. כשהתזמורת התחילה לנגן את הסימפוניה, שאלתי את עצמי מה יהיה אורכה, שכן לא כל הסימפוניות מגיעות לאורך של הסימפוניה התשיעית של בטהובן, שלקחה כשעה ו-10 דקות. הסימפוניה לקחה כ-45 דקות והייתה סטנדרטית באורכה. אהבתי את הנושאים הקליטים, אך פחות אהבתי את האופן שבו דבוז'ק פיתח את הסימפוניה. סימפוניה אמורה להיות מפותחת היטב בשל עוצמתה והיקפה, והפיתוח לא היה עוצמתי מספיק עבורי. למרות הכל, נהניתי מהסימפוניה בשל יופיה ופשטותה.

לאחר מכן, נופר יעקבי, זמרת הסופרן, עלתה לשיר שוב את ההדרן שריגש את הקהל בשל תנועות הגוף יחד עם שירתה. פחות אהבתי את תנועות הגוף הללו, כי הן היו מאד מוקצנות, אבל קולה נגע ללבי ואהבתי אותו מאד. יצאתי מהקונצרט בתחושה טובה, ועם רצון חזק לעוד, משום שאני צופה בקונצרטים הגדולים יותר. ממליץ לכם ללכת לקונצרטים של התזמורת הסימפונית חיפה ותזמורות נוספות.

יום רביעי, 26 באוקטובר 2016

ביקורת על הסונטות לפסנתר של בטהובן, בביצועו של דניאל בארנבוים

הרבה דברים אפשר לומר על הסונטות לפסנתר של בטהובן. אפשר לומר שהן היצירות שמשקפות את חייו באופן הטוב ביותר, שכן בטהובן למד פסנתר אצל אביו בילדותו והתאמן בכפייה מול אביו האלכוהוליסט וחבריו. ולמרות שבטהובן גדל בבית בו אמו הייתה מקור החום היחידי בחייו, המוסיקה הייתה הדרך שלו לבטא את עצמו וקורות חייו משתקפים בה.

אני מעוניין לדבר על פסנתרן דגול, שמבצע זמן רב את הסונטות לפסנתר של בטהובן והקליט את כולן פעמיים. שמו דניאל בארנבוים, הוא נולד בבואנוס איירס, ולמד בזלצבורג, פריז, ארה"ב ומקומות נוספים. דניאל בארנבוים הקליט 8 קונצרטים, שבכל אחד הוא מנגן 3 עד 4 סונטות של בטהובן. הקונצרט הראשון הוא הקונצרט בו אתמקד במאמר זה.

הקונצרט נפתח בסונטה הראשונה שבטהובן כתב, אופ' 2 מס' 1. הסונטה כוללת ארבעה פרקים המייצגים את בטהובן של התקופה הקלאסית, המושפע ממלחינים ותיקים כמו היידן ומוצרט. דניאל בארנבוים ניגן את הסונטה ברגישות רבה לכל צליל וצליל, ועם דינמיקה יוצאת מן הכלל. כל צליל נוגן בעוצמה הנכונה שיועדה לו.

הסונטה השנייה שבטהובן ניגן היא אופ' 31 מס' 3. פחות אהבתי את הסונטה, כי לבטהובן יש סונטה יפה יותר באותו הסולם, שהיא אופ' 7. הסונטה אורכת 3 פרקים ומייצגת את התקופה האמצעית של חייו בה בטהובן החל להיות נועז יותר בשבירת הצורות המוסיקליות של התקופה הקלאסית. כבר בתחילת האקספוזיציה, בטהובן מתחיל במעברי סולמות מהירים והקהל המאזין ליצירה לא ירגיש את הטונליות של מי במול מג'ור, שהוא סולם היצירה. גם כאן דניאל בארנבוים מנגן כל צליל ברגישות רבה.

ולבסוף, הגיעה הסונטה הגדולה ביותר של בטהובן: 4 פרקים באורך של 50 דקות. הסונטה נחשבת לסונטה הקשה יותר מבחינה טכנית אצל בטהובן. זוהי סונטת "האמרקלאוויר", אופ' 106, המייצגת את התקופה האחרונה בחייו של בטהובן, ובה יש הבדלי חוזק רבים ומעברי סולמות נועזים המעידים על כך שתקופה זו הייתה התקופה בה בטהובן התחרש לחלוטין. בסונטה זו הורגש העצב, הכעס והתסכול מהמשברים שחווה בחייו, ואת הסונטה הזו אני מדמה שלאדם המביע את כעסו המר על החיים. כל צליל בסונטה משך אותי וגרם לי להיות מרוכז בה, ולבסוף להתאהב בה ולשלוח לקרוביי.

לסיכום, אני ממליץ לכם לשמוע את הקונצרטים של דניאל בארנבוים על הסונטות של בטהובן. חוויה מעניינת ומרתקת כאחד.

יום שישי, 21 באוקטובר 2016

שיר חדש... הגרסה הארוכה של "ביתי הגדול"!






שמח להודיע על יציאת השיר החדש שלי, בשיתוף עם הסופרת מייסון אסדי - הגרסה הארוכה של "ביתי הגדול"!

השיר זמין כעת להאזנה ביוטיוב:
https://www.youtube.com/watch?v=AV4r9txN08A

יום שלישי, 18 באוקטובר 2016

יום שלישי, 11 באוקטובר 2016

נקודת מבט על הסרט "ישמח חתני"

ביום שבת האחרון הלכתי עם חבריי לסרט הישראלי "ישמח חתני", המוקרן בבתי הקולנוע השונים ברחבי הארץ. את הסרט ראיתי בבית הקולנוע "גלובוס מקס" בקריון, ובמאמר זה אדבר מעט על הסרט, על הדברים שאנחנו, כחברה, צריכים ללמוד ממנו, ועל השאלות החשובות ששאלתי את עצמי בעקבות הסרט.

הסרט עוסק בקהילת מוסיוף הדתית, שבית הכנסת שלה קרס בבר המצווה של אחד מילדי הקהילה. כתוצאה מכך, הרבנית, אשתו של רב הקהילה, נפצעה ואושפזה בבית חולים, ועולמו של רב הקהילה חרב עליו כתוצאה מפציעתה, עד כדי כך שהלך לבקר אותה על כיסא גלגלים. בית הכנסת נבנה מחדש בפורים, ללא עזרת נשים, ונשות הקהילה מחו על כך מול מחליפו של רב הקהילה, שתמך בכיסוי ראש לנשים ואף נתן הסבר הלכתי לכך שלא נבנתה עזרת נשים. לקראת סוף הסרט, הנשים מחו על בניית עזרת הנשים בזמן שיעור תורה של רב הקהילה וגייסו כסף, בעזרתו נבנתה עזרת הנשים מחדש בבית הכנסת.

בהפסקה שנערכה באמצע הסרט, ובעיקר בסופו, חשבתי המון על מה שראיתי. חשבתי בעיקר על הדרת הנשים מהקהילה, ועל העובדה שהן נלחמו על מקומן לאורך כל הסרט, שכן זוהי עובדה שצריכה להטריד את כולנו כחברה. האם הדת היהודית יכולה להיות דת שוויונית? האם הדרת הנשים, שתופסת (לצערי הרב) חלק רחב ביהדות, צריכה להימשך גם היום, לאחר תקומת מדינת ישראל? האם הדת היהודית צריכה להיות המרכיב המרכזי בקבלת ההחלטות במדינה יהודית ודמוקרטית? אלו שאלות אותן עלינו לשאול את עצמנו כחברה, ולפעול בהתאם.

לסיכום, אני ממליץ בחום על הסרט "ישמח חתני", סרט ישראלי איכותי שלא ישאיר אתכם אדישים למצבה של היהדות ולמצבה של החברה הישראלית.

יום שני, 10 באוקטובר 2016

10.10.2016: הופעה שלי ושל שי טל, חבר להקת "שאלות", בכנס פתיחת השנה של מכינת גל

היום הופעתי עם שי טל, חבר להקת "שאלות", בכנס פתיחת השנה של המכינה הקדם צבאית גל. הכנס התקיים באולם הכנסים של עיריית חיפה. בין הנואמים בכנס היו ראש העיר חיפה, יונה יהב, ח"כ עמר בר לב, והרמטכ"ל לשעבר, רא"ל גבי אשכנזי. הנאומים עסקו בחשיבות המכינה הקדם צבאית לצה"ל ולחברה הישראלית. הופענו עם השיר "שווים" של רן דנקר ועילי בוטנר, וכן עם השיר "אם אתה רוצה לתת" שכתבתי ללהקה. מבקש להודות בשם הלהקה על המחמאות שקיבלנו ממתנדבי המכינה לפני ההופעה. פניי להופעות נוספות עם הלהקה, וכן להרצאות נוספות.


שי טל ואני לפני ההופעה בכנס פתיחת השנה של מכינת גל

יום ראשון, 9 באוקטובר 2016

לקראת יום כיפור: מילים ממני אליכם

לקראת יום כיפור, מבקש לאחל לכולכם גמר חתימה טובה ולבקש סליחה ומחילה אם פגעתי, העלבתי, התנשאתי, השפלתי, הרסתי והכעסתי. דעו שאין לי כל כוונה לפגוע באף אחד, גם אם לפעמים מעשיי מתפרשים כפוגעים. מבקש לאחל לכולנו שנעמוד בבקשת הסליחה הזו, ושחשבון הנפש שאנו עושים עם עצמנו בימים אלו ישא פירות.


אני בכיתתי, ספטמבר 2016

יום ראשון, 25 בספטמבר 2016

מודיע בצער רב וביגון קודר על מותה של מורתי לפסנתר, מנואלה סיון-רביץ ז"ל



מנואלה סיון-רביץ ז"ל
ת.נ.צ.ב.ה

מנואלה יקרה,

קשה לי עד מאד לכתוב לך מילים אחרונות. מילים של פרידה לא רצויה וכואבת עד מאד, רגע לפני סיום לימודיי בקונסרבטוריון, ורסיטל הגמר אליו התחלת להכין אותי רק בשנה שעברה. קשה לי לכתוב לך מילים אלו ושום מילה שאכתוב לא תתאר מה היית בשבילי בשש וחצי השנים האחרונות. אם הייתה נתונה בידי הבחירה, הייתי ממשיך ללמוד איתך גם אחרי סיום הקונסרבטוריון, אבל את הלכת. לא נפרדת, לא שלחת צידה לדרך. פשוט הלכת והותרת זכרונות רבים.

אני זוכר את הימים הראשונים איתך, כתלמיד פסנתר מתחיל בכיתה ו' שהגיע אלייך אחרי לימודי אורגנית. זוכר את ההקפדה על הפרטים הקטנים, שהייתה, לאורך כל הדרך, הגורם להישגיי, לצד אימונים רבים בבית. כל שיעור אצלך נפתח בסולם, אטיוד ולאחר מכן היצירות שניגנתי לאורך השנים בבחינות ובקונצרטים, ושאליהן חשפת אותי בשש וחצי השנים הללו. לאחר מכן הייתי מנגן משהו לסיום והולך הביתה בסיפוק רב.

לאורך כל הזמן, מנואלה, היית היד התומכת והמלווה. אף פעם לא לחצת, לא האצת. תמיד היית נותנת לי תחושה של רוגע, שיש זמן ושאין סיבה למהר. תמיד סמכת עלי שאתאמן כיאות לקונצרט או לבחינה. תמיד נתת לי את היצירה המתאימה לי ביותר. גם כשסיפרתי לך שאני על הספקטרום האוטיסטי, קיבלת אותי וקידמת אותי במשך הזמן הרב שלמדתי אצלך. לימדת אותי רבות ופיתחת אותי הן מבחינה מוסיקלית והן מהבחינה האישית. חשפת אותי למלחינים רבים ששמם חקוק בזכרוני עד היום. ואפילו הגשמת לי חלום: לנגן את הפרק הראשון של סונטת "אור ירח" מאת בטהובן בקונצרט תלמידים בקונסרבטוריון. שילבת אותי בקונצרטים השנתיים שנערכו בסטודיו בו לימדת, המשרה אוירה שקטה וחמה.

מנואלה, תמיד אזכור אותך ותמיד תהיי בלבי. מבטיח לך שעוד ידברו עלייך רבות. מבטיח לך שאני אדבר ואשבח אותך בפני כל אדם שיתקל בי. תמיד תהיי חקוקה בזכרוני כמורה שהשפיעה עלי לטובה ושחשפה בפניי עולם שלם של מוסיקה קלאסית משובחת. תמיד תהיי בלב שלי, אף על פי שהשתדלתי לא להראות רגשות בתחומי השיעורים ובתחומי הקונסרבטוריון. תמיד תהיי אישה משפיעה בחיי, גם לאחר מותך המצמרר.

אוהב אותך כל כך, מנואלה. נוחי על משכבך בשלום.
שלך,
בן קיזל



מנואלה סיון-רביץ ז"ל
ת.נ.צ.ב.ה








תמונות מהסטודיו של מנואלה סיון-רביץ ז"ל:



























יום שלישי, 20 בספטמבר 2016

ביקורת על קונצרט פתיחת העונה של התזמורת הסימפונית חיפה

חזרתי מקונצרט הפתיחה של עונת 2016-17 מאת התזמורת הסימפונית חיפה, שהיה מבין הקונצרטים הכי טובים בהם הייתי. בקונצרט נוגנו 2 יצירות: בורלסק מאת שטראוס, והיצירה המרכזית, בה אני מבקש להתמקד במאמר זה, הסימפוניה התשיעית של בטהובן. הקונצרט היה תחת שרביטו של שו צונג, המנהל המוסיקלי של התזמורת הסימפונית חיפה מעונת 2013-14, מנצח ופסנתרן מהטובים בעולם.

אני מעוניין לספר על תחושותיי לפני הקונצרט המרתק הזה, ולספר לכם על מה חשבתי. חשבתי הרבה על הקונצרט, כאחד שמכיר את הסימפוניה התשיעית של בטהובן ורגיש לביצועיה השונים. חשבתי הרבה על איך התזמורת תבצע את הסימפוניה ואיך ארגיש לאחר הקונצרט. וזאת לאחר ששמעתי ביצוע טוב מאד של התזמורת הפילהרמונית של ברלין, שביצעה את הסימפוניה בצורה הטובה ביותר ששמעתי. באתי בראש פתוח לקונצרט מתוך ידיעה שסימפוניה נשמעת אחרת בתוך אולם קונצרטים מאשר בדיסק מוקלט.

הגעתי לקונצרט, והתזמורת ניגנה את המנון התקווה, כבכל קונצרט פתיחת עונה. היה מרגש לעמוד ולשיר יחד עם התזמורת ומקהלת "בת שיר" את ההמנון ולהתחיל את העונה באופן איכותי וחגיגי. התרגשתי מאד והרגשתי שאני בתוך המגרש הביתי שלי, הכולל תזמורת סימפונית עם פסנתר וזמרים. הרגשתי שאני נמצא בתוך מקומי הטבעי, ובתוך עולם אחר ממה שקורה מחוץ לאולם. אני והכלים, ממש ככה.

היצירה הראשונה, הייתה בורלסק מאת שטראוס, יצירה לפסנתר ולתזמורת. הפסנתרנית שניגנה הייתה ז'יאני וואן, פסנתרנית צעירה משנגחאי שלמדה במינכן וכן אצל המורה הסיני המפורסם לי מינדואו. היצירה נוגנה ברגש עם טכניקה טובה מאד, כיאה לפסנתרנית סינית שמשקיעה שעות בתרגול הטכני. היה דיאלוג לאורך כל היצירה בין הפסנתר לבין התזמורת, שהפך את היצירה לטובה ומושכת. אורך היצירה היה 20 דקות - אלו היו 20 דקות של הנאה שעברו מהר משחשבתי. בתוכנייה של הקונצרט נכתבו על היצירה המילים הבאות: " ... היצירה מכילה לא מעט קטעים רציניים, דרמטיים ומקוריים. ניכר היה ששטראוס מנסה לתפוס את החבל האומנותי משני קצותיו. יחד עם זאת לאורך כל היצירה שוררת איזו קלילות שכנראה תואמת, במידת מה, את השם של היצירה".

ולאחר ההפסקה זה הגיע - הסימפוניה התשיעית של בטהובן, שהייתה היצירה המרכזית בקונצרט. שמה המלא של היצירה הוא "סימפוניה מס' 9 ברה מינור, אופ. 125, הכוראלית". הפרק הראשון בוצע אמנם לאט יותר מהמהירות בה ביצעה אותו התזמורת הפילהרמונית של ברלין, אך זה לא הפך את הפרק למשעמם. ההפך, הביצוע של התזמורת הסימפונית חיפה לפרק הראשון היה ביצוע טוב, חי ומתון. ביצוע שהותיר בי ציפייה לשמוע את הפרקים הבאים. בתוכנייה של הקונצרט נכתבו על הפרק הראשון המילים הבאות: "היצירה נפתחת בצורה מסתורית וכל ששומעים הוא קווינטות זכות ללא רמז לטונאליות מינורית או מג'ורית. כלי העץ מציגים את הנושא השני כנגד פיגורות סטקטו של כלי המיתר, וחטיבת הפיתוח מתבססת על פוגה משולשת. לאחר הרפריזה, הקודה הופכת לחטיבת פיתוח נוספת, רחבת מימדים, המסתיימת במעין מארש אבל על בסיס רומנטי שמעליו תרועות הולכות ומתגברות". הפרק השני היה הפרק הסוער, וכלל קפיצות אוקטבה רבות בטימפני ובכלים האחרים שניגנו. הפרק הזכיר לי קצב של מארש, ודמיינתי פלוגת חיילים הולכת בשדה הקרב. הפרק השלישי היה הפרק הנוגה יותר, שבו מצאתי את הזמן להירגע לקראת הפרק הרביעי. עוצמת הנגינה הייתה שקטה ונהניתי מהפרק, אף על פי שמחשבות שווא עלו לראשי. הפרק הרביעי היה הפרק בו המקהלה הצטרפה ושרה, ביחד עם זמרים מהארץ ומחו"ל. המקהלה נתנה לי את התחושה שאני בתוך כנסייה, בה המוסיקה נשמעת במלוא העוצמה והפאתוס. נהניתי מהביצוע המקורי של "אודה לשמחה" מאת שילר, שהיה חלק מהסימפוניה. הסיום היה סיום גרנדיוזי והקהל מחא כפיים ויצא מהאולם.

נהניתי בקונצרט והרגשתי מסופק לאחר חזרתי הביתה, ואני מקווה לראות קונצרטים נוספים של התזמורת הסימפונית חיפה ושל תזמורות נוספות.

19.9.2016: קונצרט הפתיחה של עונת 2016-17 מאת התזמורת הסימפונית חיפה

ביליתי את הערב בקונצרט הפתיחה של עונת 2016-17 מאת התזמורת הסימפונית חיפה, ובו נוגנו 2 יצירות: בורלסק מאת שטראוס, והסימפוניה התשיעית של בטהובן. הקונצרט התקיים באודיטוריום חיפה, והיה מרתק ומדהים כאחד. ממליץ לכולכם ללכת לקונצרטים של התזמורת הסימפונית חיפה ולהנות ממוסיקה קלאסית איכותית וטובה.

תוכלו לקרוא את דעתי על היצירות במאמר הביקורת "ביקורת על קונצרט פתיחת העונה של התזמורת הסימפונית חיפה".

אני לפני קונצרט הפתיחה של עונת 2016-17 מאת התזמורת הסימפונית חיפה

קונצרט הפתיחה של עונת 2016-17 מאת התזמורת הסימפונית חיפה, אודיטוריום חיפה

יום ראשון, 4 בספטמבר 2016

4.9.2016: לאחר הרצאה שלי מול אחיות מנהלת "אשר" בקיבוץ שמרת

התמונות שאתם רואים כעת צולמו בהרצאה שנערכה היום בקיבוץ שמרת, ושהעצימה אותי באופן אישי. בהרצאה סיפרתי את סיפורי האישי וסיפרתי על מקרים בהם לא הצלחתי לפענח סיטואציות חברתיות בהם נתקלתי. אהבתי את קהל האחיות שהגיע ופרגן לי, ועניתי לשאלות המקצועיות והחביבות ששאלו האחיות. נהניתי מאד ופניי להרצאות הבאות.

טופס המשוב: https://goo.gl/forms/Orwah3XpDpQM4H2t1



יום שבת, 27 באוגוסט 2016

27.8.2016: מסיבת הפתעה שחבריי ארגנו לקראת יום הולדתי ה-18

לחבריי הנכבדים, הקרובים והטובים,

חזרתי זה עתה ממסיבה שאתם, במלוא המרץ והאנרגיה, ארגנתם בשיתוף עם הוריי. חזרתי ממסיבה שחשבתי שבחיים לא אזכה לחוות. חזרתי ממסיבה מלבבת עם אלכוהול (כן, אלכוהול) שלמרות הכל השאירה אותי שפוי ולא גרמה לי להשתכר. חזרתי ממסיבת הפתעה לגיל 18, שנתנה לי כניסה טובה לחיים הבוגרים. במסיבה שרנו, צחקנו, חגגנו ואפילו שמענו קטע שהוקלט עבורי, המתאר את כל קורות חיי בהקלטות לאלבום "לאסוף". הדגשתם את היותי אדם בעל חזון, וחיזקתם אותי להמשך הדרך.

את כל ההתכתבות לפני המסיבה ארגנתם בקבוצת ווטסאפ, שכללה את כל הארגון, לפרטי פרטים. הייתם קשובים לדברי הברכה והתודה שכתבתי ברשתות החברתיות, והייתם אנשים טובים באמצע הדרך. חברים טובים אשר יודעים להעריך חזון, דרך חיים של בן אדם, ויודעים להעריך את הטוב שבו. נהניתי כ"כ מהנעשה ואני רוצה לומר למארגנים שביניכם, וגם לכם, תודה רבה! תודה רבה על הכל! תודה רבה על המסיבה המדהימה הזו! תודה רבה על היותכם אנשים טובים שמעריכים אנשים המחוללים שינויים ובפרט שמעריכים אנשים אחרים. תודה על הטוב שבכם, ותודה על החיבוקים החמים. רוב תודות לאסף קסלסי, שארגן את המסיבה אצלו בבית החם, ודאג למוסיקה ביחד עם הנגנים האחרים. רוב תודות לאופיר לבבי, ידידתי היקרה, שהגיעה ופרגנה לכבודי ולכבוד יום הולדתי. רוב תודות לכולכם על הנעשה ואני יכול לומר שזכיתי בכם. זכיתי באנשים יקרים שהעולם צריך להוקיר להם תודה ולהעריך אותם.

תודה על מי שאתם, אוהב אתכם כ"כ. תודה על מסיבה מדהימה!



יום שישי, 26 באוגוסט 2016

27.8.2016: יום הולדתי ה-18





למשפחתי, חבריי, עוקביי, מכובדיי כולם,

זה היום בו אני מציין 18 שנים עמוסות בכל טוב ובחוויות רבות. זה היום בו אני הופך מקטין לבגיר, בעל חובות וזכויות כאחד, אשר אחראי על דרך חייו ומעשיו בחיים. זה היום בו אני יוצא לדרך חדשה של אדם בוגר ושקול בחייו ובמעשיו. זה היום בו אני רשאי להתנהל באופן עצמאי, תוך שמירה על החוק. ביום זה, אני מסתכל לאחור על חוויות חיי ומסתכל על האנשים אותם פגשתי: ממשפחה חמה ואוהבת, עד לחברים טובים וחברים קרובים. מאנשי צוות במערכת החינוך, מורים, סייעות ומנהלים, עד למדריכים ואנשי צוות במרכזי הנוער השונים בהם הייתי במהלך השנים. מלהקות נוער ודואטים בשירה ובפסנתר, ועד ללהקות מקצועיות בהן אני מנגן כיום.

אני מבקש להודות ביום זה למספר אנשים שבלעדיהם לא הייתי מגיע ליום גדול זה ולא הייתי נמצא במקום הטוב שלי היום: ראשית, אני מעוניין להודות למשפחתי האהובה – אמא מירה, אבא אריה, ואחיי האהובים עידו ואלון, על שגידלתם אותי וטיפחתם אותי כחלק מהמשפחה. שלימדתם אותי על הגשמה עצמית, עבודה קשה, התמדה והצלחה, מודעות עצמית ודבקות במטרה. אני מבקש להודות לחבריי הקרובים לאורך השנים, ובמיוחד לחבריי הקרובים בשנה האחרונה, על שעזרתם לי בזמנים הקשים, שהייתם עבורי אוזן קשבת ופרטנרים טובים לשיחה ולבילוי כיפי. מודה לחבריי הותיקים והרחוקים יותר, על אינספור חוויות טובות ומהנות, החל מהופעות, קניונים ובאולינג. תודה על הצחוקים ועל שהייתם לי אנשים טובים בליבכם וברוחכם. מבקש להודות למוריי ולאנשי הצוות, על הטיפולים, העזרה, ההכוונה והיותכם אנשים שאפשר לסמוך עליהם בעת צרה. תודה שאתם אומרים את המילה הנכונה ומכוונים אותי צעד צעד בדרך להצלחה.

ולסיום, אברך את השוכן במרומים, שהחייני, קיימני, והגיעני ליום גדול זה, בברכה הבאה: "ה', עוז לעמו ייתן, ה' יברך את עמו בשלום, אמן".

11.8.2016: ערב איכותי בתל אביב

בתאריך 11.8.2016 יצאתי לבילוי ערב בתל אביב עם אמי. בבילוי הייתי באבן גבירול, שדרות בן גוריון, חוף הים בתל אביב ובשכונת רמת אביב. היה זה בילוי ערב מהנה בו פגשתי 3 מכרות מבית הספר שהלכו להופעה של סיה, שהופיעה במקביל לבילוי.







יום חמישי, 25 באוגוסט 2016

26.8.2016: כתבה בעיתון כלבו על הצטיינותי בערבית, פעילותי המוסיקלית ופעילותי למען החברה

כתבה בעיתון כלבו על הצטיינותי בערבית, על פעילותי המוסיקלית ועל פעילותי למען החברה. הכתבה היא חלק מהעיתון שיפורסם מחר, וכל מי שמקבל באופן קבוע את העיתון יוכל לקרוא אותה גם מחר (בתאריך 26.8.2016). מבקש להודות לך, שרית, על הקידום ועל מה שעשית בשבילי כדי שאגיע למעמד מרגש זה. מבקש להודות לתלמידי המגמה ששילבו אותי כחלק מהם בתוך הקבוצה. מבקש להודות לכולכם על הפרגון והתמיכה. תודה רבה!



יום שני, 22 באוגוסט 2016

22.8.2016: להקת "שאלות" הופיעה בעיר הנוער 2016, חיפה

להקת "שאלות" בעיר הנוער 2016, חיפה
















להקת "שאלות" הופיעה בעיר הנוער 2016 של העיר חיפה, וזוהי הופעתה הראשונה בבמת בידור ברחבי העיר. חגגנו את תחילתה של השנה החדשה בלהקה, ואת עזיבתו של זיו בוהדנה, מתופף הלהקה. אנו מאחלים לזיו בהצלחה בכל מה שיעשה, ומקווים למתופף חדש בלהקת "שאלות", המסבירה אוטיזם כדי לשנות את המציאות ולהעלות את המודעות ללקות.



להקת "שאלות" בעיר הנוער 2016, חיפה



















ההופעה של להקת "שאלות" בעיר הנוער גם בחשבון הטוויטר שלי ובחשבון הפייסבוק שלי:


יום שישי, 19 באוגוסט 2016

נקודת מבט על הסרט "קפטן פנטסטיק"

יום שישי. חודש לאחר הראיון בתוכנית "בראש צעיר" של רשת א', קול ישראל. אני יוצא ליום בילוי עם משפחתי ובו החלטנו לעשות משהו קצת אחר ממה שאני רגיל. במקום לראות סרט בגלובוס מקס חיפה, או ביס פלנט, החלטנו לראות סרט בסינמה קפה עממי שמקרין סרטי איכות טובים. לפני הסרט התקיימה הרצאה בה לא לקחנו חלק, והרגשתי טוב עם זה כי רציתי לקום רענן לקראת הסרט. הגענו בסוף ההרצאה ונכנסנו לאחר שההרצאה הסתיימה. הצופים בהרצאה הלכו להתארגן לקראת הסרט, והיו כאלו שנשארו באולם וחיכו בסבלנות לתחילת הסרט. לאחר שהסרט התחיל, ישבתי וצפיתי בתקווה לסרט טוב.

הסרט נפתח בהצגת חייה של משפחה, הדוגלת בחינוך ביתי לילדיה. ההורים לא מאמינים שהילד צריך ללכת לאוניברסיטה או לבית הספר ואף אוסרים על הבן הבכור להירשם לאוניברסיטה. אם המשפחה נפטרה, והאב מבקש למלא, יחד עם ילדיו, את מה שביקשה בצוואתה: לשרוף את גופתה ולשיר את השירים שאהבה. במהלך הסרט מתגלים יתרונות החינוך הביתי על פני הלימודים בבית הספר, וכן מודגשת בו העובדה שאנשים שקיבלו חינוך ביתי יכולים להצליח בחייהם: כך למשל, מסופר כי הבן הבכור התקבל לאוניברסיטאות הנחשבות ביותר בארה"ב גם בלי ללכת לבית הספר. כמו כן, כשהילדים הצעירים הלכו לבית הספר, הם קראו ספר ועשו את שיעורי הבית במקום לשחק בסמארטפון או לראות טלוויזיה. הילדים השיגו את מזונם בעצמם, ע"י ציד ומאמץ, ולא אכלו מה שרצו. המשפחה חיה בטבע וקידשה את הפילוסופיה במקום הדת הממוסדת.

הדוגמאות שהצגתי כעת הן רק מעט מהדברים שראיתי בסרט. בסרט למדתי על מה שהחינוך הביתי יכול לעשות, ובארוחת הצהרים המשפחתית דיברנו על ההבדלים בין החינוך הביתי לחינוך בבית הספר. אחד מהמסרים שהודגשו בסרט, זה שלמידה היא משהו יומיומי, ושבית הספר הופך את האדם לצר מבחינה מחשבתית, כי הוא לא יכול ללמוד לבד והלמידה נעשית רק בתוך השיעור. ואותו דבר עם הדתות - הדתות הופכות אותנו לצרים מבחינה מחשבתית ואין ישות טובה יותר מהאל. ספר שאני ממליץ לקרוא, שיכול להבהיר לכם במעט את מה שלמדתי בסרט, ושעליו דיברנו בארוחת הצהרים המשפחתית, הוא "ביטול בית הספר" של איוואן איליץ'. לא קראתי אותו, אבל אקרא אותו בהמשך, כדי להבין יותר טוב את הנושא.

ממליץ לכולם לראות את הסרט. חוויה מרגשת שמעוררת את המוח לחשיבה מסוג אחר, עמוקה וטובה יותר על החברה שלנו.

יום שני, 8 באוגוסט 2016

המוסיקה של אבריל לאבין

אבריל לאבין היא זמרת ושחקנית קנדית, שעוסקת במוסיקת פופ והוציאה עד כה 5 אלבומים. אלבומה האחרון, Avril Lavigne, יצא בשנת 2013 והיא ממשיכה בתחום המוסיקה והמשחק. אבריל לאבין משלבת במוסיקה שלה כלים רבים, לרבות גיטרות, המעידים על סגנון ייחודי האופייני רק לה. אבריל לאבין הוציאה שירים רבים: כמו השיר Girlfriend, השיר When You're Gone, והשיר What The Hell, שהוא הסינגל הראשון של אלבומה הרביעי Goodbye Lullaby.

במאמר זה, אבקש להתמקד בשלושת שיריה הטובים ביותר של אבריל לאבין, ולהציג בפניכם מדגם מייצג של דעת הציבור על שירים אלו. המדגם הינו מדגם זעיר ביותר וכמו כל מדגם מייצג, גם כאן הדעות חלוקות. לפני שאציג את תוצאות המדגם, אציג את דירוג השירים הטובים ביותר של אבריל לאבין:
1. Innocence
2. Let Me Go
3. Smile

ולהלן תוצאות המדגם:
השירים שהמשתתפים אהבו במיוחד היו Let Me Go ו-Innocence, שקיבלו כל אחד ציון 10 מ-36.4% מהמשתתפים. השיר Innocence קיבל מ-36.4% מהמשתתפים את הציונים 7 ו-8, ציונים גבוהים המעידים על שביעות רצון טובה מהשיר. הדעות על השיר Let Me Go היו חלוקות: השיר קיבל מ-18.2% מהמשתתפים את הציון 7. עם זאת, 18.2% אחרים נתנו את הציון 4. ובנוגע לשיר Smile? השיר Smile קיבל מ-54.6% מהמשתתפים במדגם את הציונים 5, 6 ו-7, ציונים המעידים על כך שהשיר היה טוב, אך עדיין בינוני מעט.

ולסיום המאמר, אני מעוניין לומר תודה לכל המשתתפים במדגם שנערך לצורך כתיבת המאמר. בנוסף, אני מעוניין, בנימה אישית, להזמינכם לאירוע שמארגנת ידידתי, אופיר לבבי. זהו אירוע בו היא מציגה את כישרונה בהכנת תכשיטים. האירוע יתקיים ב-17.8.2016, בשעות 16:00-20:00 ברח' אהוד 30, כניסה ימנית, קומה 2, חיפה. אני אהיה שם ואתם מוזמנים להגיע, לפרגן ולקנות. 

יום שלישי, 2 באוגוסט 2016

בצער רב וביגון עמוק: מותו של המלחין אנדרה היידו ז"ל

אתמול, 1.8.2016, התבשרנו על מותו של מלחין ישראלי דגול ומוכשר בדורו, אנדרה היידו ז"ל. היידו היה בן 84 במותו. זוהי אבידה גדולה למוסיקה הקלאסית, למוסיקה הישראלית ולעולם האקדמיה בישראל, וחשוב לי לציין את מותו במאמר מיוחד.

אנדרה היידו היה מלחין ישראלי שנולד בבודפשט, בירת הונגריה, לאב שניהל סניף של חנות גדולה ולאם שניגנה בפסנתר וניהלה סטודיו לצילום. החל ללמוד מוסיקה בנעוריו, באקדמיה למוסיקה ע"ש פרנץ ליסט ועסק באתנומוסיקולוגיה. בנוסף עסק בליווי מקהלות ולהקות ריקודים ותזמור. לאחר המרד ההונגרי, היגר לצרפת עם אמו ושם למד בקונסרבטואר הלאומי של פריז. בתחילת שנות ה-60, שהה בתוניס, ושם לימד פסנתר, קומפוזיציה ותולדות המוסיקה בקונסרבטוריון. בתוניס הוא עסק גם בחקר מוסיקה. היידו עלה לארץ, הגיע לאוניברסיטה העברית ושם התמחה במוסיקה של יהודי מזרח אירופה. הרצה באוניברסיטה העברית, באקדמיה למוסיקה בתל אביב ובאוניברסיטת בר אילן. בשנת 1997 קיבל פרס ישראל למוסיקה.

בין תלמידיו של היידו נמנים גיל שוחט, מנצח ומלחין, יונתן רזאל, אהרן רזאל ויוני רכטר. בין יצירותיו המפורסמות: "חליל ותוף", "על האור ועל העומק", "משחק הפסחא", "קהלת". רבות מיצירותיו נכתבו במגמה חינוכית - על מנת לשפר את היצירתיות המוסיקלית של הנגן ועל מנת לגרום לו ללמוד כהלכה: "שביל החלב", "אומנות הפסנתר", "ספר האתגרים" ועוד. יצירותיו השונות הושפעו מתחנות חייו ומהמקומות בהם חי. (מתוך ויקיפדיה)

אנדרה היידו הוא מלחין בעל שם ואהבתי מאד את התוכנית של אריה ורדי "אינטרמצו עם אריק", בה הוא ובנו, יאיר היידו, מומחה ביין, התארחו ודיברו על הקשר בין יין ובין מוסיקה. בתוכנית הוצגו קטעי וידאו המקשרים בין מוסיקה ובין יין, וכן היה ראיון בין אריה ורדי לבין אנדרה ויאיר. כאדם שמנגן מוסיקה קלאסית ומתכונן בימים אלו לבחינת הגמר בקונסרבטוריון "דוניה ויצמן" בחיפה, אני מרגיש שעלי לזכור את היידו ז"ל ולנגן מיצירותיו בעתיד.

יהי זכרו ברוך!

יום שישי, 29 ביולי 2016

28.7.2016: הופעה שלי בכנס השנתי של העדה האחמדית



אני לפני הכנס של העדה האחמדית

היום הופעתי בכנס השנתי של העדה האחמדית, ובו שרתי את "ביתי הגדול" ללא מוסיקה בפעם הראשונה. בין המשתתפים בכנס היו תלמידי בית הספר "אחמדיה", ששרו שיר בחרוזים, וראש העדה האחמדית שהציג פסוקים מהקוראן המעידים על כך שהאיסלם היא דת של שלום. כמו כן, ראש העדה האחמדית והנואמים הנוספים גינו את ארגוני הטרור וקראו לדו קיום ואהבה בין יהודים לערבים במדינת ישראל. נהניתי להופיע ולארח בהופעתי את שרית מלצר, מורתי לערבית שעודדה אותי להופיע באירוע, את אמי האהובה, ואת אופיר לבבי, ידידתי היקרה.

27.7.2016: הקלטות של רפרטואר השירים וקטעי הקישור בלהקת "שאלות"

בן קיזל, קלידים ושירה
צילום: דניס דרטבה
להקת "שאלות" הקליטה את רפרטואר השירים המקוריים וקטעי הקישור באולפן ההקלטות Muse בקיבוץ יגור. אנו מודים לאמיר אברהם, המנהל המוסיקלי של הלהקה ולצוות אולפן ההקלטות Muse על הקלטת השירים וקטעי הקישור עליה הלהקה עובדת בשנתיים האחרונות. שירי הלהקה וקטעי הקישור שהוקלטו יפורסמו בקרוב ב-Youtube ובאתר Bandcamp. הודעה על הפרסום תבוא באתר ובפייסבוק (בחשבון הפייסבוק Ben Kizel או בדף הפייסבוק בן קיזל - Ben Kizel).



שחר הלגואה, גיטרה
צילום: דניס דרטבה




שי טל, בס
זיו בוהדנה, תופים
צילום: דניס דרטבה

דניס דרטבה, אחד מצלמי ההרכב

יום שלישי, 26 ביולי 2016

נקודת מבט על הקונצרטים בישראל

מאמרו של עומר שומרוני באתר אופוס, הדגיש לי מה עלי לעשות בקונצרט הבא, ובעיקר איך להתנהג בתוכו. זאת משום שבחזרה פתוחה של התזמורת הפילהרמונית הישראלית, צופה צילמה את החזרה, קיבלה הערה מאדם שהפריע לו הצילום והמשיכה בשלה. בתגובה לכך, המעיר הרים יד על הצופה והשניים הוצאו מהאולם ע"י הסדרנים של החזרה. זהו מקרה אלימות קיצוני שלאחריו חשוב להבהיר את כללי ההתנהגות בקונצרט, ובעיקר מה דעתי עליו, כאחד שאוהב את סוג הבילוי הזה, שלא כמו רבים בגילי הקרוב ל-18.

אני אוהב ללכת לקונצרטים, בעיקר בגלל שהם מכילים מוסיקה קלאסית שסוחפת אותי לתוך מציאות שונה. מציאות יפה יותר, מציאות שבה אנשים מנגנים ומביעים את עצמם באמצעות הנגינה. עוד לא ראיתי קונצרטים בעולם, אבל ראיתי קונצרטים רבים בארץ של התזמורת הסימפונית חיפה, וגם, בין היתר, אופרות, כמו "לה טרוויאטה" מאת ג'וזפה ורדי ו"חליל הקסם" מאת וולפגנג אמדאוס מוצרט. אני זוכר את הקונצרט הראשון של העונה האחרונה בה נעם שריף היה המנהל המוסיקלי של התזמורת הסימפונית חיפה: זה היה קונצרט מרשים שבסופו שמעתי את הסימפוניה השלישית של בטהובן - הארואיקה, שהייתה טובה (בכל זאת, בטהובן) אך ארוכה מדי לאוזניי.

התחברתי למאמרו של עודד שומרוני, ובעיקר לפסקה האחרונה, בה הוא דיבר על העובדה שצריך לומר לאמנים תודה. במערב יש טקס מחיאות כפיים ארוך, שמכבד את האמנים ואת השקעתם למען הקהל ולמען שמירה על מסורת המוסיקה הקלאסית. בישראל לא אוהבים את הטקס, וכשמסתיימת היצירה האחרונה הקהל נוהר לעבר החניון. עלינו לומר תודה לאמנים המכובדים שהגיעו מחו"ל והשקיעו. לא תזיק אמירת התודה הטקסית הזו - זה רק מכבד אותנו יותר ויותר כבני אדם. התזמורות בישראל צריכות למצוא פתרון לבעיה, לפיה הקהל לא אומר תודה ולא משתתף בטקס המכובד. כך שני הצדדים יצאו נשכרים - האמנים והקהל.

יום שני, 18 ביולי 2016

19.7.2016: ראיון שלי לתוכנית "בראש צעיר" של רשת א', קול ישראל



אני בצילומים לתוכנית "23 דקות", יוני 2015


הודעה משמחת: שמח להודיע שאתראיין על סיפור חיי ועל מסע ההסברה שלי לתוכנית "בראש צעיר" של רשת א', ביום שלישי 19.7.2016, בשעה 15:05 מיד לאחר מהדורת החדשות. אשמח אם תשתפו ותאזינו. תודה רבה!

יום שלישי, 12 ביולי 2016

12.7.2016: הרצאה שלי מול תלמידי החינוך המיוחד בחטיבת הביניים אורט גרינברג, קריית טבעון

אני בהרצאה מול תלמידי החינוך המיוחד בחטיבת הביניים אורט גרינברג והוריהם, קריית טבעון


היום נערכה הרצאה מול תלמידי והורי הכיתות התקשורתיות בחטיבת הביניים אורט גרינברג, קריית טבעון, שחתמה את סיבוב ההופעות וההרצאות שהיה לי בשלושת הימים האחרונים. ההרצאה הייתה בליווי דוגמאות, שירים ושאלות רבות מצד הקהל על חוויות חיי. מבקש להודות מקרב לב לצוות הכיתות התקשורתיות בחטיבת הביניים אורט גרינברג, קריית טבעון, על האירוח ועל ההזדמנות להרצות בפני הורים ותלמידים על הקשת האוטיסטית.

בשם האוטיסטים, מאת בן קיזל - מאמר בעמוד המאמרים של עיתון "הארץ"

לאחרונה אנו עדים לידיעות חדשותיות ובמסגרתן נעשה שימוש לא נכון ופוגעני במושג אוטיזם (ובתסמונת אספרגר) על מנת להעליב אנשים שלטענת המכנים מנותקים מהמציאות. לדוגמה, ראש הממשלה בנימין נתניהו כונה על ידי פקיד בכיר בבית הלבן כ"אספרגר". דוגמה נוספת היא התבטאות יו"ר מפלגת ישראל ביתנו, אביגדור ליברמן, בנושא יחסי ישראל והפלסטינים. ליברמן טען כי מי שחושב שחזרה לגבולות 1967 תביא שלום, הוא אוטיסט.

שני המקרים הללו הם מקרים שנעשו כתוצאה מבורות ראויה לשמצה אודות אוטיזם על המנעד שלו.  כחברה, עלינו להבין כי אוטיזם אינו מחלה, כפי שאנשים חושבים, אלא הוא בבחינת לקות התובעת הבנה של הסביבה ולא גינוי או שימוש לצרכי גינוי. לקות כמו אספרגר אינה מפריעה לסדר החברתי הנדרש ועל החברה לקבל אותנו, האוטיסטים והאספרגרים.

אוטיסטים שאני מבקש לייצגם כאן רוצים להעביר מסר – אשר לא תמיד הם מסוגלים להביעו – שהם זכאים לזכויות ולמסגרות שיעזרו להם לממש את עצמם ואת הפוטנציאל הטמון בכל אחד מהם. כחברה, עלינו לגנות את הביטויים המציגים את האוטיזם באופן שלילי ולפעול ככל האפשר על מנת לעזור לאוטיסטים להיות חלק בלתי נפרד מהחברה.

אני עצמי נער בן 16.5 הלוקה בתסמונת אספרגר על הרצף האוטיסטי. עם כל הקשיים התקשורתיים אשר באים לידי ביטוי באי הבנה של כל הקודים החברתיים וגם אי הבנה של הבעות פנים, שפת גוף וכן ביטויים דו משמעיים, מטאפורות ודקויות לשוניות, אני אדם ככל אדם. הקשיים החברתיים מתבטאים בהיעדר יכולת להבין את תחושות ומחשבות הזולת כמו גם היעדר יכולת לקרוא את המפה החברתית ולהבין את הקודים החברתיים והניואנסים לפיהם החברה מתנהלת אבל למרות זאת, אני אדם ככל אדם. כל אלה לא מפריעים לי להיות מוזיקאי פעיל, להיות בן זוגה של חברתי (בת כיתה מקבילה), פעיל במועצת התלמידים של בית ספרי, תלמיד קונסרבטוריון ולהעלות מופע מוזיקלי בשם "שאלות" הנוגע לתסמונת.

אי לכך, אני פונה אליכם להפסיק להשתמש במילה "אוטיסט" או "אספרגר" ככינוי גנאי. אנחנו לא מנותקים מהמציאות – גם אם היא קשה לנו להבנה ולפענוח – ולכן, אנא, קצת רגישות.

הכותב הוא תלמיד כיתה י"א במרכז חינוך ליאו באק בחיפה

נקודת מבט על חנן בן ארי, ועל שירו "החיים שלנו תותים"

לפני כמה חודשים, שכבתי על הספה בסלון בעודי עצוב וכועס על המציאות. לפתע, קיבלתי קישור לשיר של חנן בן ארי, ושמו "איזון". בעודי עצבני, השיר "איזון"  גילה לי צד חדש במוסיקה שלא ידעתי ולא חשבתי שיהיה - אמן המשלב ראפ ושירה, ומילותיו, שהיו בחרוזים, שלובות היטב בלחן. לא חשבתי שאגלה את הצד הזה במוסיקה, כי האמנים שאני שומע לא ישלבו ראפ ושירה ביחד. פשוט לא מסתדר לי... אצל חנן בן ארי גיליתי את הצד הזה ולקח לי זמן להתרגל לזה, כי זה לא משהו שקיים תמיד במוסיקה שאני שומע, וזה ייחודי. מאד ייחודי.

כששמעתי שיר זה, ידעתי כי קיים שיר אחר שמוכר בקרב הציבור החוגג במועדונים ובהופעות, ושמו "החיים שלנו תותים". חשבתי בהתחלה שמדובר בשיר נורא ואיום שרק הורס כל הופעה, והופך אותה להופעת פסטיגל שלמה. וכך קורה לפעמים - מופעים שנכחתי בהם הפכו למופעי פסטיגל בזכות שיר זה. פרמטר זה, לעניות דעתי, הוא החיסרון בשיר - העובדה שהוא מזמין את הציבור לחגוג בצורה גדולה ומשגעת ולא בצורה שתשמח אותך ותחזיר אותך, בין היתר, לחיים נורמליים.

במופע האוסקר של הכיתות התקשורתיות ובמופע הסיום של מחזור ס"ה נחשפתי הרבה יותר לשיר זה, היות והוא התנגן בשני המופעים. חקרתי אותו וגיליתי שהוא עוסק בעובדה שאנחנו חיים טוב בסך הכל, ואל לנו להתלונן על החסרונות במדינה אלא להסתכל על היתרונות במדינתנו. גם כאן, המילים היו בחרוזים ושולבו היטב בלחן. הלחן אף פעם לא היה רע, ולמרות זאת, עם הזמן, גיליתי את הגאוניות שהייתה בכתיבתו. צירוף אקורדים ומלודיה מרשימים שמזמינים את האוזן הישראלית וגורמים לה תחושת סיפוק. אז לאחר שהכפשתי את השיר הזה, וגם שיבחתי אותו, זה הזמן להגיד ש"אין לנו זכות בכלל להתלונן, הכל טפו חמסה, וברוך השם כי - החיים שלנו תותים".


יום שני, 11 ביולי 2016

11.7.2016: הופעה והנחייה שלי באסיפה הכללית של אקי"ם ישראל

אני לפני האסיפה הכללית של אקי"ם ישראל
צילום: מייסון אסדי
היום הנחיתי את האסיפה הכללית של אקי"ם ישראל בעברית ובערבית, ושרתי את השיר "ביתי הגדול" בגרסתו הרגילה. לצידי הנחו עמיקם רז, סגן יו"ר אקי"ם ישראל וליטל גרבולסקי, אישה צעירה עם תסמונת דאון. הצגתי את עצמי ולאחר מכן הוצגה הפעילות של אקי"ם בשנים 2015 ו-2016. בנוסף, חולקו אותות הצטיינות לשתי מתנדבות בעמותה. בהנחייתי, הודיתי לשי סטולר שתרם את מתנות בר המצווה שלו לאקי"ם, ובאופן מקרי בשבת בר המצווה שלו, שבת פרשת תרומה.
אני מודה למייסון אסדי, על שהזמינה אותי לשיר ולהנחות את האסיפה הכללית של אקי"ם ישראל, וכן ליעל בנימין, שארגנה את האסיפה הכללית וליוותה אותי ואת ליטל בהנחייתנו.

הופעה זו היא השנייה בסיבוב ההופעות וההרצאות הראשון שלי, שמסתיים מחר בהרצאה בחטיבת הביניים אורט גרינברג, קריית טבעון. תודה על כל התמיכה בשידור החי בפייסבוק, בקרוב יבואו שידורים נוספים.
אני ועמיקם רז, סגן יו"ר אקי"ם ישראל לפני האסיפה הכללית
צילום: מייסון אסדי

יום ראשון, 10 ביולי 2016

10.7.2016: אני מופיע ומקבל הצטיינות מחוזית בכנס המורים לערבית בישראל

אני נואם בטקס ההצטיינות המחוזית בערבית
צילום: ד"ר אריה קיזל, אבי
התמונות שאתם רואים ברגעים אלו צולמו בכנס השנתי למורי הערבית בישראל, שנערך לזכרו של יצחק נבון ז"ל, נשיאה החמישי של מדינת ישראל שהשפה הערבית הייתה חלק בלתי נפרד מחייו, והשאיפה לדו קיום ומצויינות בשפה הערבית היו נר לרגליו. לאחר דבריו של ארז נבון, בנו של יצחק נבון ז"ל, הצגתי בערבית ובעברית את עצמי ואת השיר ששרתי, "ביתי הגדול" עם בית נוסף מהסיפור של מייסון אסדי. קיבלתי תעודת הצטיינות מחוזית בערבית, מטעם מחוז חיפה, שהיא נדבך נוסף של הצלחתי. מבקש להודות לשרית מלצר, מורתי לערבית, שקידמה אותי בכל שלוש השנים בתיכון ועזרה לי בשילוב במגמת הערבית. כמו כן, אני מבקש להודות לתלמידי המגמה שקיבלו אותי בזרועות פתוחות והיו שם לעזרה בשנתיים האחרונות.










הופעה זו היא ההופעה הראשונה של סיבוב ההופעות וההרצאות הראשון שלי, ואני ממשיך הלאה להופעות הבאות. מי ייתן וה' יברך את כל עם ישראל באושר ובשמחה שתהיה חלק מחיינו במדינת ישראל.



אני ושרית מלצר, מורתי לערבית
צילום: ד"ר אריה קיזל, אבי
תעודת ההצטיינות המחוזית בערבית

יום שישי, 8 ביולי 2016

10.7.2016-12.7.2016: סיבוב הופעות והרצאות ראשון שלי



אני בהופעה של להקת "שאלות" באירוע BEATFEST של מועדון הביט
צילום: זיו עמר ואיתמר ברקאי


מבקש לעדכן אתכם בסיבוב הופעות והרצאות שימשך 3 ימים, בתאריכים 10.7-12.7, ויהיה סיבוב ההופעות וההרצאות הראשון שלי כמוסיקאי וכמסביר אוטיזם. מי ייתן ויהיו לי סיבובי הופעות והרצאות נוספים בעתיד.


ההופעות וההרצאות:
10.7 - הופעה בכנס השנתי של המורים לערבית בישראל וקבלת הצטיינות מחוזית בערבית, פתח תקווה
11.7 - הופעה והנחיית האסיפה הכללית של אקי"ם ישראל, תל אביב
12.7 - הרצאה מול תלמידי חינוך מיוחד והוריהם בחטיבת הביניים אורט גרינברג, קריית טבעון

יום שני, 4 ביולי 2016

נקודת מבט על הסרט "ללכת בדרכך"

אחד מהבילויים האהובים על משפחתי הוא לראות סרטים בקולנוע, ולא רק על משפחתי, אלא על הרבה אנשים בחברתנו. אני אוהב לראות סרטים בבית לבד. זה עושה לי טוב לשבת ולראות סדרה או סרט שאני אוהב בשעות הלילה כשאין גורמים מפריעים. אלא שאתמול החלטתי לחרוג ממנהגי וללכת עם אחי הצעיר, עידו קיזל, לסרט אליו הלכה המשפחה כשהיינו עסוקים. לסרט קוראים "ללכת בדרכך" בבימויה של תיאה שארוק.

הסרט מדבר על אישה צעירה, לואיזה קלרק, שחיפשה עבודה לאחר שבית הקפה בו עבדה נסגר. לואיזה התייצבה בלשכת התעסוקה והתראיינה אצל קמילה טריינר, אמו של ויל טריינר המשותק מפלג גופו העליון ומטה, במטרה לבדוק האם היא מתאימה להיות המטפלת הצמודה שלו, שתעזור לו בכל הפעולות הבסיסיות. לאחר 10 ימים בהם לואיזה לא התרגלה לעבודתה, היא התחילה ליצור קשר אישי עם ויל, עד כדי כך שהיא נפרדה מבן זוגה, פטריק, והתחילה לחיות עם ויל את חייה, שהיה אהוב על כל הבנות שהיו עמו בזוגיות. ויל הלך עם לואיזה ובילה עמה במקומות שונים, לרבות נסיעה לחו"ל אליה הצטרף הרופא של ויל, נתן. ויל לא רצה לחיות חיים על כיסא גלגלים אלקטרוני עם מטפלת צמודה ואהב מאד את חייו שקדמו לתאונת הדרכים בה הפך למשותק. לאחר שנפטר, הוריש ויל ללואיזה את מיטב כספו, משום שאהב אותה מאד.

אהבתי בסרט את העובדה שלואיזה חיה ועבדה עם אדם נכה, ולמרות שבהתחלה היא נרתעה ממנו, היא נקשרה אליו והוא הפך להיות כל עולמה. הסרט הזה, בעיני, הוא דוגמה לשילוב של אדם עם מוגבלות בקהילה, ולקירוב לבבות בין אנשים שונים בחברה. הבילוי של לואיזה עם ויל והעובדה שהיא לקחה אותו לכל מקום אליו הולכים אנשים "רגילים", הם ההוכחה ששילוב של אנשים עם מוגבלויות בקהילה אפשרי. על כולנו לשלב אנשים עם מוגבלויות בקהילה כחלק מהיותנו אנשי העולם ואזרחי ישראל בפרט.

יום חמישי, 30 ביוני 2016

30.6.2016: לאחר מופע האוסקר של הכיתות התקשורתיות בליאו באק

להקת "שאלות" במופע האוסקר של הכיתות התקשורתיות בליאו באק



הפקת מופע האוסקר של הכיתות התקשורתיות בליאו באק
מימין: אופיר לבבי, אני ומירב דרור 
מבקש לדבר עמכם על שבוע שמסכם את מופעי סוף השנה שלי, ובו הפקתי עם אופיר לבבי, ידידתי היקרה לי מאד, את טקס האוסקר התקשורתי שהתקיים היום. לאחר קבלת הפנים נערך מופע של שעה ובו היו סרטים, קטעי מוסיקה ומופע של להקת "שאלות". מבקש להודות למירב דרור, שותפתנו להפקה על הסבלנות ועל ההפקה המדהימה הזו. מבקש להודות לצוות הסייעות וכן למורים שליוו אותנו בהפקה: קארין דנילוב, שרון פפיר, ליטל פרבשטיין, נריה אלגד, אריק יודקוביץ' וצליל חרלופסקי. מבקש להודות למשתתפי המופע על היותכם אנשים מקצועיים במהלך החזרות וכן במהלך המופע.






בנימה אישית, אני מבקש להודות בפני המערך התקשורתי על 3 שנים מדהימות במחיצתו. שמחתי להיות נציגכם אל מול השכבה, המסביר את האוטיזם עם להקת "שאלות" ובלעדיה, שמחתי להיות מודל לחיקוי עבור אלו שמרגישים זאת. שמחתי ללמוד את שלמדתי ואני אבוא לבקר.

תודה על שנה מדהימה!