יום ראשון, 25 בספטמבר 2016

מודיע בצער רב וביגון קודר על מותה של מורתי לפסנתר, מנואלה סיון-רביץ ז"ל



מנואלה סיון-רביץ ז"ל
ת.נ.צ.ב.ה

מנואלה יקרה,

קשה לי עד מאד לכתוב לך מילים אחרונות. מילים של פרידה לא רצויה וכואבת עד מאד, רגע לפני סיום לימודיי בקונסרבטוריון, ורסיטל הגמר אליו התחלת להכין אותי רק בשנה שעברה. קשה לי לכתוב לך מילים אלו ושום מילה שאכתוב לא תתאר מה היית בשבילי בשש וחצי השנים האחרונות. אם הייתה נתונה בידי הבחירה, הייתי ממשיך ללמוד איתך גם אחרי סיום הקונסרבטוריון, אבל את הלכת. לא נפרדת, לא שלחת צידה לדרך. פשוט הלכת והותרת זכרונות רבים.

אני זוכר את הימים הראשונים איתך, כתלמיד פסנתר מתחיל בכיתה ו' שהגיע אלייך אחרי לימודי אורגנית. זוכר את ההקפדה על הפרטים הקטנים, שהייתה, לאורך כל הדרך, הגורם להישגיי, לצד אימונים רבים בבית. כל שיעור אצלך נפתח בסולם, אטיוד ולאחר מכן היצירות שניגנתי לאורך השנים בבחינות ובקונצרטים, ושאליהן חשפת אותי בשש וחצי השנים הללו. לאחר מכן הייתי מנגן משהו לסיום והולך הביתה בסיפוק רב.

לאורך כל הזמן, מנואלה, היית היד התומכת והמלווה. אף פעם לא לחצת, לא האצת. תמיד היית נותנת לי תחושה של רוגע, שיש זמן ושאין סיבה למהר. תמיד סמכת עלי שאתאמן כיאות לקונצרט או לבחינה. תמיד נתת לי את היצירה המתאימה לי ביותר. גם כשסיפרתי לך שאני על הספקטרום האוטיסטי, קיבלת אותי וקידמת אותי במשך הזמן הרב שלמדתי אצלך. לימדת אותי רבות ופיתחת אותי הן מבחינה מוסיקלית והן מהבחינה האישית. חשפת אותי למלחינים רבים ששמם חקוק בזכרוני עד היום. ואפילו הגשמת לי חלום: לנגן את הפרק הראשון של סונטת "אור ירח" מאת בטהובן בקונצרט תלמידים בקונסרבטוריון. שילבת אותי בקונצרטים השנתיים שנערכו בסטודיו בו לימדת, המשרה אוירה שקטה וחמה.

מנואלה, תמיד אזכור אותך ותמיד תהיי בלבי. מבטיח לך שעוד ידברו עלייך רבות. מבטיח לך שאני אדבר ואשבח אותך בפני כל אדם שיתקל בי. תמיד תהיי חקוקה בזכרוני כמורה שהשפיעה עלי לטובה ושחשפה בפניי עולם שלם של מוסיקה קלאסית משובחת. תמיד תהיי בלב שלי, אף על פי שהשתדלתי לא להראות רגשות בתחומי השיעורים ובתחומי הקונסרבטוריון. תמיד תהיי אישה משפיעה בחיי, גם לאחר מותך המצמרר.

אוהב אותך כל כך, מנואלה. נוחי על משכבך בשלום.
שלך,
בן קיזל



מנואלה סיון-רביץ ז"ל
ת.נ.צ.ב.ה








תמונות מהסטודיו של מנואלה סיון-רביץ ז"ל:



























יום שלישי, 20 בספטמבר 2016

ביקורת על קונצרט פתיחת העונה של התזמורת הסימפונית חיפה

חזרתי מקונצרט הפתיחה של עונת 2016-17 מאת התזמורת הסימפונית חיפה, שהיה מבין הקונצרטים הכי טובים בהם הייתי. בקונצרט נוגנו 2 יצירות: בורלסק מאת שטראוס, והיצירה המרכזית, בה אני מבקש להתמקד במאמר זה, הסימפוניה התשיעית של בטהובן. הקונצרט היה תחת שרביטו של שו צונג, המנהל המוסיקלי של התזמורת הסימפונית חיפה מעונת 2013-14, מנצח ופסנתרן מהטובים בעולם.

אני מעוניין לספר על תחושותיי לפני הקונצרט המרתק הזה, ולספר לכם על מה חשבתי. חשבתי הרבה על הקונצרט, כאחד שמכיר את הסימפוניה התשיעית של בטהובן ורגיש לביצועיה השונים. חשבתי הרבה על איך התזמורת תבצע את הסימפוניה ואיך ארגיש לאחר הקונצרט. וזאת לאחר ששמעתי ביצוע טוב מאד של התזמורת הפילהרמונית של ברלין, שביצעה את הסימפוניה בצורה הטובה ביותר ששמעתי. באתי בראש פתוח לקונצרט מתוך ידיעה שסימפוניה נשמעת אחרת בתוך אולם קונצרטים מאשר בדיסק מוקלט.

הגעתי לקונצרט, והתזמורת ניגנה את המנון התקווה, כבכל קונצרט פתיחת עונה. היה מרגש לעמוד ולשיר יחד עם התזמורת ומקהלת "בת שיר" את ההמנון ולהתחיל את העונה באופן איכותי וחגיגי. התרגשתי מאד והרגשתי שאני בתוך המגרש הביתי שלי, הכולל תזמורת סימפונית עם פסנתר וזמרים. הרגשתי שאני נמצא בתוך מקומי הטבעי, ובתוך עולם אחר ממה שקורה מחוץ לאולם. אני והכלים, ממש ככה.

היצירה הראשונה, הייתה בורלסק מאת שטראוס, יצירה לפסנתר ולתזמורת. הפסנתרנית שניגנה הייתה ז'יאני וואן, פסנתרנית צעירה משנגחאי שלמדה במינכן וכן אצל המורה הסיני המפורסם לי מינדואו. היצירה נוגנה ברגש עם טכניקה טובה מאד, כיאה לפסנתרנית סינית שמשקיעה שעות בתרגול הטכני. היה דיאלוג לאורך כל היצירה בין הפסנתר לבין התזמורת, שהפך את היצירה לטובה ומושכת. אורך היצירה היה 20 דקות - אלו היו 20 דקות של הנאה שעברו מהר משחשבתי. בתוכנייה של הקונצרט נכתבו על היצירה המילים הבאות: " ... היצירה מכילה לא מעט קטעים רציניים, דרמטיים ומקוריים. ניכר היה ששטראוס מנסה לתפוס את החבל האומנותי משני קצותיו. יחד עם זאת לאורך כל היצירה שוררת איזו קלילות שכנראה תואמת, במידת מה, את השם של היצירה".

ולאחר ההפסקה זה הגיע - הסימפוניה התשיעית של בטהובן, שהייתה היצירה המרכזית בקונצרט. שמה המלא של היצירה הוא "סימפוניה מס' 9 ברה מינור, אופ. 125, הכוראלית". הפרק הראשון בוצע אמנם לאט יותר מהמהירות בה ביצעה אותו התזמורת הפילהרמונית של ברלין, אך זה לא הפך את הפרק למשעמם. ההפך, הביצוע של התזמורת הסימפונית חיפה לפרק הראשון היה ביצוע טוב, חי ומתון. ביצוע שהותיר בי ציפייה לשמוע את הפרקים הבאים. בתוכנייה של הקונצרט נכתבו על הפרק הראשון המילים הבאות: "היצירה נפתחת בצורה מסתורית וכל ששומעים הוא קווינטות זכות ללא רמז לטונאליות מינורית או מג'ורית. כלי העץ מציגים את הנושא השני כנגד פיגורות סטקטו של כלי המיתר, וחטיבת הפיתוח מתבססת על פוגה משולשת. לאחר הרפריזה, הקודה הופכת לחטיבת פיתוח נוספת, רחבת מימדים, המסתיימת במעין מארש אבל על בסיס רומנטי שמעליו תרועות הולכות ומתגברות". הפרק השני היה הפרק הסוער, וכלל קפיצות אוקטבה רבות בטימפני ובכלים האחרים שניגנו. הפרק הזכיר לי קצב של מארש, ודמיינתי פלוגת חיילים הולכת בשדה הקרב. הפרק השלישי היה הפרק הנוגה יותר, שבו מצאתי את הזמן להירגע לקראת הפרק הרביעי. עוצמת הנגינה הייתה שקטה ונהניתי מהפרק, אף על פי שמחשבות שווא עלו לראשי. הפרק הרביעי היה הפרק בו המקהלה הצטרפה ושרה, ביחד עם זמרים מהארץ ומחו"ל. המקהלה נתנה לי את התחושה שאני בתוך כנסייה, בה המוסיקה נשמעת במלוא העוצמה והפאתוס. נהניתי מהביצוע המקורי של "אודה לשמחה" מאת שילר, שהיה חלק מהסימפוניה. הסיום היה סיום גרנדיוזי והקהל מחא כפיים ויצא מהאולם.

נהניתי בקונצרט והרגשתי מסופק לאחר חזרתי הביתה, ואני מקווה לראות קונצרטים נוספים של התזמורת הסימפונית חיפה ושל תזמורות נוספות.

19.9.2016: קונצרט הפתיחה של עונת 2016-17 מאת התזמורת הסימפונית חיפה

ביליתי את הערב בקונצרט הפתיחה של עונת 2016-17 מאת התזמורת הסימפונית חיפה, ובו נוגנו 2 יצירות: בורלסק מאת שטראוס, והסימפוניה התשיעית של בטהובן. הקונצרט התקיים באודיטוריום חיפה, והיה מרתק ומדהים כאחד. ממליץ לכולכם ללכת לקונצרטים של התזמורת הסימפונית חיפה ולהנות ממוסיקה קלאסית איכותית וטובה.

תוכלו לקרוא את דעתי על היצירות במאמר הביקורת "ביקורת על קונצרט פתיחת העונה של התזמורת הסימפונית חיפה".

אני לפני קונצרט הפתיחה של עונת 2016-17 מאת התזמורת הסימפונית חיפה

קונצרט הפתיחה של עונת 2016-17 מאת התזמורת הסימפונית חיפה, אודיטוריום חיפה

יום ראשון, 4 בספטמבר 2016

4.9.2016: לאחר הרצאה שלי מול אחיות מנהלת "אשר" בקיבוץ שמרת

התמונות שאתם רואים כעת צולמו בהרצאה שנערכה היום בקיבוץ שמרת, ושהעצימה אותי באופן אישי. בהרצאה סיפרתי את סיפורי האישי וסיפרתי על מקרים בהם לא הצלחתי לפענח סיטואציות חברתיות בהם נתקלתי. אהבתי את קהל האחיות שהגיע ופרגן לי, ועניתי לשאלות המקצועיות והחביבות ששאלו האחיות. נהניתי מאד ופניי להרצאות הבאות.

טופס המשוב: https://goo.gl/forms/Orwah3XpDpQM4H2t1



יום שבת, 27 באוגוסט 2016

27.8.2016: מסיבת הפתעה שחבריי ארגנו לקראת יום הולדתי ה-18

לחבריי הנכבדים, הקרובים והטובים,

חזרתי זה עתה ממסיבה שאתם, במלוא המרץ והאנרגיה, ארגנתם בשיתוף עם הוריי. חזרתי ממסיבה שחשבתי שבחיים לא אזכה לחוות. חזרתי ממסיבה מלבבת עם אלכוהול (כן, אלכוהול) שלמרות הכל השאירה אותי שפוי ולא גרמה לי להשתכר. חזרתי ממסיבת הפתעה לגיל 18, שנתנה לי כניסה טובה לחיים הבוגרים. במסיבה שרנו, צחקנו, חגגנו ואפילו שמענו קטע שהוקלט עבורי, המתאר את כל קורות חיי בהקלטות לאלבום "לאסוף". הדגשתם את היותי אדם בעל חזון, וחיזקתם אותי להמשך הדרך.

את כל ההתכתבות לפני המסיבה ארגנתם בקבוצת ווטסאפ, שכללה את כל הארגון, לפרטי פרטים. הייתם קשובים לדברי הברכה והתודה שכתבתי ברשתות החברתיות, והייתם אנשים טובים באמצע הדרך. חברים טובים אשר יודעים להעריך חזון, דרך חיים של בן אדם, ויודעים להעריך את הטוב שבו. נהניתי כ"כ מהנעשה ואני רוצה לומר למארגנים שביניכם, וגם לכם, תודה רבה! תודה רבה על הכל! תודה רבה על המסיבה המדהימה הזו! תודה רבה על היותכם אנשים טובים שמעריכים אנשים המחוללים שינויים ובפרט שמעריכים אנשים אחרים. תודה על הטוב שבכם, ותודה על החיבוקים החמים. רוב תודות לאסף קסלסי, שארגן את המסיבה אצלו בבית החם, ודאג למוסיקה ביחד עם הנגנים האחרים. רוב תודות לאופיר לבבי, ידידתי היקרה, שהגיעה ופרגנה לכבודי ולכבוד יום הולדתי. רוב תודות לכולכם על הנעשה ואני יכול לומר שזכיתי בכם. זכיתי באנשים יקרים שהעולם צריך להוקיר להם תודה ולהעריך אותם.

תודה על מי שאתם, אוהב אתכם כ"כ. תודה על מסיבה מדהימה!



יום שישי, 26 באוגוסט 2016

27.8.2016: יום הולדתי ה-18





למשפחתי, חבריי, עוקביי, מכובדיי כולם,

זה היום בו אני מציין 18 שנים עמוסות בכל טוב ובחוויות רבות. זה היום בו אני הופך מקטין לבגיר, בעל חובות וזכויות כאחד, אשר אחראי על דרך חייו ומעשיו בחיים. זה היום בו אני יוצא לדרך חדשה של אדם בוגר ושקול בחייו ובמעשיו. זה היום בו אני רשאי להתנהל באופן עצמאי, תוך שמירה על החוק. ביום זה, אני מסתכל לאחור על חוויות חיי ומסתכל על האנשים אותם פגשתי: ממשפחה חמה ואוהבת, עד לחברים טובים וחברים קרובים. מאנשי צוות במערכת החינוך, מורים, סייעות ומנהלים, עד למדריכים ואנשי צוות במרכזי הנוער השונים בהם הייתי במהלך השנים. מלהקות נוער ודואטים בשירה ובפסנתר, ועד ללהקות מקצועיות בהן אני מנגן כיום.

אני מבקש להודות ביום זה למספר אנשים שבלעדיהם לא הייתי מגיע ליום גדול זה ולא הייתי נמצא במקום הטוב שלי היום: ראשית, אני מעוניין להודות למשפחתי האהובה – אמא מירה, אבא אריה, ואחיי האהובים עידו ואלון, על שגידלתם אותי וטיפחתם אותי כחלק מהמשפחה. שלימדתם אותי על הגשמה עצמית, עבודה קשה, התמדה והצלחה, מודעות עצמית ודבקות במטרה. אני מבקש להודות לחבריי הקרובים לאורך השנים, ובמיוחד לחבריי הקרובים בשנה האחרונה, על שעזרתם לי בזמנים הקשים, שהייתם עבורי אוזן קשבת ופרטנרים טובים לשיחה ולבילוי כיפי. מודה לחבריי הותיקים והרחוקים יותר, על אינספור חוויות טובות ומהנות, החל מהופעות, קניונים ובאולינג. תודה על הצחוקים ועל שהייתם לי אנשים טובים בליבכם וברוחכם. מבקש להודות למוריי ולאנשי הצוות, על הטיפולים, העזרה, ההכוונה והיותכם אנשים שאפשר לסמוך עליהם בעת צרה. תודה שאתם אומרים את המילה הנכונה ומכוונים אותי צעד צעד בדרך להצלחה.

ולסיום, אברך את השוכן במרומים, שהחייני, קיימני, והגיעני ליום גדול זה, בברכה הבאה: "ה', עוז לעמו ייתן, ה' יברך את עמו בשלום, אמן".

11.8.2016: ערב איכותי בתל אביב

בתאריך 11.8.2016 יצאתי לבילוי ערב בתל אביב עם אמי. בבילוי הייתי באבן גבירול, שדרות בן גוריון, חוף הים בתל אביב ובשכונת רמת אביב. היה זה בילוי ערב מהנה בו פגשתי 3 מכרות מבית הספר שהלכו להופעה של סיה, שהופיעה במקביל לבילוי.







יום חמישי, 25 באוגוסט 2016

26.8.2016: כתבה בעיתון כלבו על הצטיינותי בערבית, פעילותי המוסיקלית ופעילותי למען החברה

כתבה בעיתון כלבו על הצטיינותי בערבית, על פעילותי המוסיקלית ועל פעילותי למען החברה. הכתבה היא חלק מהעיתון שיפורסם מחר, וכל מי שמקבל באופן קבוע את העיתון יוכל לקרוא אותה גם מחר (בתאריך 26.8.2016). מבקש להודות לך, שרית, על הקידום ועל מה שעשית בשבילי כדי שאגיע למעמד מרגש זה. מבקש להודות לתלמידי המגמה ששילבו אותי כחלק מהם בתוך הקבוצה. מבקש להודות לכולכם על הפרגון והתמיכה. תודה רבה!



יום שני, 22 באוגוסט 2016

22.8.2016: להקת "שאלות" הופיעה בעיר הנוער 2016, חיפה

להקת "שאלות" בעיר הנוער 2016, חיפה
















להקת "שאלות" הופיעה בעיר הנוער 2016 של העיר חיפה, וזוהי הופעתה הראשונה בבמת בידור ברחבי העיר. חגגנו את תחילתה של השנה החדשה בלהקה, ואת עזיבתו של זיו בוהדנה, מתופף הלהקה. אנו מאחלים לזיו בהצלחה בכל מה שיעשה, ומקווים למתופף חדש בלהקת "שאלות", המסבירה אוטיזם כדי לשנות את המציאות ולהעלות את המודעות ללקות.



להקת "שאלות" בעיר הנוער 2016, חיפה



















ההופעה של להקת "שאלות" בעיר הנוער גם בחשבון הטוויטר שלי ובחשבון הפייסבוק שלי:


יום שישי, 19 באוגוסט 2016

נקודת מבט על הסרט "קפטן פנטסטיק"

יום שישי. חודש לאחר הראיון בתוכנית "בראש צעיר" של רשת א', קול ישראל. אני יוצא ליום בילוי עם משפחתי ובו החלטנו לעשות משהו קצת אחר ממה שאני רגיל. במקום לראות סרט בגלובוס מקס חיפה, או ביס פלנט, החלטנו לראות סרט בסינמה קפה עממי שמקרין סרטי איכות טובים. לפני הסרט התקיימה הרצאה בה לא לקחנו חלק, והרגשתי טוב עם זה כי רציתי לקום רענן לקראת הסרט. הגענו בסוף ההרצאה ונכנסנו לאחר שההרצאה הסתיימה. הצופים בהרצאה הלכו להתארגן לקראת הסרט, והיו כאלו שנשארו באולם וחיכו בסבלנות לתחילת הסרט. לאחר שהסרט התחיל, ישבתי וצפיתי בתקווה לסרט טוב.

הסרט נפתח בהצגת חייה של משפחה, הדוגלת בחינוך ביתי לילדיה. ההורים לא מאמינים שהילד צריך ללכת לאוניברסיטה או לבית הספר ואף אוסרים על הבן הבכור להירשם לאוניברסיטה. אם המשפחה נפטרה, והאב מבקש למלא, יחד עם ילדיו, את מה שביקשה בצוואתה: לשרוף את גופתה ולשיר את השירים שאהבה. במהלך הסרט מתגלים יתרונות החינוך הביתי על פני הלימודים בבית הספר, וכן מודגשת בו העובדה שאנשים שקיבלו חינוך ביתי יכולים להצליח בחייהם: כך למשל, מסופר כי הבן הבכור התקבל לאוניברסיטאות הנחשבות ביותר בארה"ב גם בלי ללכת לבית הספר. כמו כן, כשהילדים הצעירים הלכו לבית הספר, הם קראו ספר ועשו את שיעורי הבית במקום לשחק בסמארטפון או לראות טלוויזיה. הילדים השיגו את מזונם בעצמם, ע"י ציד ומאמץ, ולא אכלו מה שרצו. המשפחה חיה בטבע וקידשה את הפילוסופיה במקום הדת הממוסדת.

הדוגמאות שהצגתי כעת הן רק מעט מהדברים שראיתי בסרט. בסרט למדתי על מה שהחינוך הביתי יכול לעשות, ובארוחת הצהרים המשפחתית דיברנו על ההבדלים בין החינוך הביתי לחינוך בבית הספר. אחד מהמסרים שהודגשו בסרט, זה שלמידה היא משהו יומיומי, ושבית הספר הופך את האדם לצר מבחינה מחשבתית, כי הוא לא יכול ללמוד לבד והלמידה נעשית רק בתוך השיעור. ואותו דבר עם הדתות - הדתות הופכות אותנו לצרים מבחינה מחשבתית ואין ישות טובה יותר מהאל. ספר שאני ממליץ לקרוא, שיכול להבהיר לכם במעט את מה שלמדתי בסרט, ושעליו דיברנו בארוחת הצהרים המשפחתית, הוא "ביטול בית הספר" של איוואן איליץ'. לא קראתי אותו, אבל אקרא אותו בהמשך, כדי להבין יותר טוב את הנושא.

ממליץ לכולם לראות את הסרט. חוויה מרגשת שמעוררת את המוח לחשיבה מסוג אחר, עמוקה וטובה יותר על החברה שלנו.

יום שני, 8 באוגוסט 2016

המוסיקה של אבריל לאבין

אבריל לאבין היא זמרת ושחקנית קנדית, שעוסקת במוסיקת פופ והוציאה עד כה 5 אלבומים. אלבומה האחרון, Avril Lavigne, יצא בשנת 2013 והיא ממשיכה בתחום המוסיקה והמשחק. אבריל לאבין משלבת במוסיקה שלה כלים רבים, לרבות גיטרות, המעידים על סגנון ייחודי האופייני רק לה. אבריל לאבין הוציאה שירים רבים: כמו השיר Girlfriend, השיר When You're Gone, והשיר What The Hell, שהוא הסינגל הראשון של אלבומה הרביעי Goodbye Lullaby.

במאמר זה, אבקש להתמקד בשלושת שיריה הטובים ביותר של אבריל לאבין, ולהציג בפניכם מדגם מייצג של דעת הציבור על שירים אלו. המדגם הינו מדגם זעיר ביותר וכמו כל מדגם מייצג, גם כאן הדעות חלוקות. לפני שאציג את תוצאות המדגם, אציג את דירוג השירים הטובים ביותר של אבריל לאבין:
1. Innocence
2. Let Me Go
3. Smile

ולהלן תוצאות המדגם:
השירים שהמשתתפים אהבו במיוחד היו Let Me Go ו-Innocence, שקיבלו כל אחד ציון 10 מ-36.4% מהמשתתפים. השיר Innocence קיבל מ-36.4% מהמשתתפים את הציונים 7 ו-8, ציונים גבוהים המעידים על שביעות רצון טובה מהשיר. הדעות על השיר Let Me Go היו חלוקות: השיר קיבל מ-18.2% מהמשתתפים את הציון 7. עם זאת, 18.2% אחרים נתנו את הציון 4. ובנוגע לשיר Smile? השיר Smile קיבל מ-54.6% מהמשתתפים במדגם את הציונים 5, 6 ו-7, ציונים המעידים על כך שהשיר היה טוב, אך עדיין בינוני מעט.

ולסיום המאמר, אני מעוניין לומר תודה לכל המשתתפים במדגם שנערך לצורך כתיבת המאמר. בנוסף, אני מעוניין, בנימה אישית, להזמינכם לאירוע שמארגנת ידידתי, אופיר לבבי. זהו אירוע בו היא מציגה את כישרונה בהכנת תכשיטים. האירוע יתקיים ב-17.8.2016, בשעות 16:00-20:00 ברח' אהוד 30, כניסה ימנית, קומה 2, חיפה. אני אהיה שם ואתם מוזמנים להגיע, לפרגן ולקנות. 

יום שלישי, 2 באוגוסט 2016

בצער רב וביגון עמוק: מותו של המלחין אנדרה היידו ז"ל

אתמול, 1.8.2016, התבשרנו על מותו של מלחין ישראלי דגול ומוכשר בדורו, אנדרה היידו ז"ל. היידו היה בן 84 במותו. זוהי אבידה גדולה למוסיקה הקלאסית, למוסיקה הישראלית ולעולם האקדמיה בישראל, וחשוב לי לציין את מותו במאמר מיוחד.

אנדרה היידו היה מלחין ישראלי שנולד בבודפשט, בירת הונגריה, לאב שניהל סניף של חנות גדולה ולאם שניגנה בפסנתר וניהלה סטודיו לצילום. החל ללמוד מוסיקה בנעוריו, באקדמיה למוסיקה ע"ש פרנץ ליסט ועסק באתנומוסיקולוגיה. בנוסף עסק בליווי מקהלות ולהקות ריקודים ותזמור. לאחר המרד ההונגרי, היגר לצרפת עם אמו ושם למד בקונסרבטואר הלאומי של פריז. בתחילת שנות ה-60, שהה בתוניס, ושם לימד פסנתר, קומפוזיציה ותולדות המוסיקה בקונסרבטוריון. בתוניס הוא עסק גם בחקר מוסיקה. היידו עלה לארץ, הגיע לאוניברסיטה העברית ושם התמחה במוסיקה של יהודי מזרח אירופה. הרצה באוניברסיטה העברית, באקדמיה למוסיקה בתל אביב ובאוניברסיטת בר אילן. בשנת 1997 קיבל פרס ישראל למוסיקה.

בין תלמידיו של היידו נמנים גיל שוחט, מנצח ומלחין, יונתן רזאל, אהרן רזאל ויוני רכטר. בין יצירותיו המפורסמות: "חליל ותוף", "על האור ועל העומק", "משחק הפסחא", "קהלת". רבות מיצירותיו נכתבו במגמה חינוכית - על מנת לשפר את היצירתיות המוסיקלית של הנגן ועל מנת לגרום לו ללמוד כהלכה: "שביל החלב", "אומנות הפסנתר", "ספר האתגרים" ועוד. יצירותיו השונות הושפעו מתחנות חייו ומהמקומות בהם חי. (מתוך ויקיפדיה)

אנדרה היידו הוא מלחין בעל שם ואהבתי מאד את התוכנית של אריה ורדי "אינטרמצו עם אריק", בה הוא ובנו, יאיר היידו, מומחה ביין, התארחו ודיברו על הקשר בין יין ובין מוסיקה. בתוכנית הוצגו קטעי וידאו המקשרים בין מוסיקה ובין יין, וכן היה ראיון בין אריה ורדי לבין אנדרה ויאיר. כאדם שמנגן מוסיקה קלאסית ומתכונן בימים אלו לבחינת הגמר בקונסרבטוריון "דוניה ויצמן" בחיפה, אני מרגיש שעלי לזכור את היידו ז"ל ולנגן מיצירותיו בעתיד.

יהי זכרו ברוך!

יום שישי, 29 ביולי 2016

28.7.2016: הופעה שלי בכנס השנתי של העדה האחמדית



אני לפני הכנס של העדה האחמדית

היום הופעתי בכנס השנתי של העדה האחמדית, ובו שרתי את "ביתי הגדול" ללא מוסיקה בפעם הראשונה. בין המשתתפים בכנס היו תלמידי בית הספר "אחמדיה", ששרו שיר בחרוזים, וראש העדה האחמדית שהציג פסוקים מהקוראן המעידים על כך שהאיסלם היא דת של שלום. כמו כן, ראש העדה האחמדית והנואמים הנוספים גינו את ארגוני הטרור וקראו לדו קיום ואהבה בין יהודים לערבים במדינת ישראל. נהניתי להופיע ולארח בהופעתי את שרית מלצר, מורתי לערבית שעודדה אותי להופיע באירוע, את אמי האהובה, ואת אופיר לבבי, ידידתי היקרה.

27.7.2016: הקלטות של רפרטואר השירים וקטעי הקישור בלהקת "שאלות"

בן קיזל, קלידים ושירה
צילום: דניס דרטבה
להקת "שאלות" הקליטה את רפרטואר השירים המקוריים וקטעי הקישור באולפן ההקלטות Muse בקיבוץ יגור. אנו מודים לאמיר אברהם, המנהל המוסיקלי של הלהקה ולצוות אולפן ההקלטות Muse על הקלטת השירים וקטעי הקישור עליה הלהקה עובדת בשנתיים האחרונות. שירי הלהקה וקטעי הקישור שהוקלטו יפורסמו בקרוב ב-Youtube ובאתר Bandcamp. הודעה על הפרסום תבוא באתר ובפייסבוק (בחשבון הפייסבוק Ben Kizel או בדף הפייסבוק בן קיזל - Ben Kizel).



שחר הלגואה, גיטרה
צילום: דניס דרטבה




שי טל, בס
זיו בוהדנה, תופים
צילום: דניס דרטבה

דניס דרטבה, אחד מצלמי ההרכב

יום שלישי, 26 ביולי 2016

נקודת מבט על הקונצרטים בישראל

מאמרו של עומר שומרוני באתר אופוס, הדגיש לי מה עלי לעשות בקונצרט הבא, ובעיקר איך להתנהג בתוכו. זאת משום שבחזרה פתוחה של התזמורת הפילהרמונית הישראלית, צופה צילמה את החזרה, קיבלה הערה מאדם שהפריע לו הצילום והמשיכה בשלה. בתגובה לכך, המעיר הרים יד על הצופה והשניים הוצאו מהאולם ע"י הסדרנים של החזרה. זהו מקרה אלימות קיצוני שלאחריו חשוב להבהיר את כללי ההתנהגות בקונצרט, ובעיקר מה דעתי עליו, כאחד שאוהב את סוג הבילוי הזה, שלא כמו רבים בגילי הקרוב ל-18.

אני אוהב ללכת לקונצרטים, בעיקר בגלל שהם מכילים מוסיקה קלאסית שסוחפת אותי לתוך מציאות שונה. מציאות יפה יותר, מציאות שבה אנשים מנגנים ומביעים את עצמם באמצעות הנגינה. עוד לא ראיתי קונצרטים בעולם, אבל ראיתי קונצרטים רבים בארץ של התזמורת הסימפונית חיפה, וגם, בין היתר, אופרות, כמו "לה טרוויאטה" מאת ג'וזפה ורדי ו"חליל הקסם" מאת וולפגנג אמדאוס מוצרט. אני זוכר את הקונצרט הראשון של העונה האחרונה בה נעם שריף היה המנהל המוסיקלי של התזמורת הסימפונית חיפה: זה היה קונצרט מרשים שבסופו שמעתי את הסימפוניה השלישית של בטהובן - הארואיקה, שהייתה טובה (בכל זאת, בטהובן) אך ארוכה מדי לאוזניי.

התחברתי למאמרו של עודד שומרוני, ובעיקר לפסקה האחרונה, בה הוא דיבר על העובדה שצריך לומר לאמנים תודה. במערב יש טקס מחיאות כפיים ארוך, שמכבד את האמנים ואת השקעתם למען הקהל ולמען שמירה על מסורת המוסיקה הקלאסית. בישראל לא אוהבים את הטקס, וכשמסתיימת היצירה האחרונה הקהל נוהר לעבר החניון. עלינו לומר תודה לאמנים המכובדים שהגיעו מחו"ל והשקיעו. לא תזיק אמירת התודה הטקסית הזו - זה רק מכבד אותנו יותר ויותר כבני אדם. התזמורות בישראל צריכות למצוא פתרון לבעיה, לפיה הקהל לא אומר תודה ולא משתתף בטקס המכובד. כך שני הצדדים יצאו נשכרים - האמנים והקהל.

יום שני, 18 ביולי 2016

19.7.2016: ראיון שלי לתוכנית "בראש צעיר" של רשת א', קול ישראל



אני בצילומים לתוכנית "23 דקות", יוני 2015


הודעה משמחת: שמח להודיע שאתראיין על סיפור חיי ועל מסע ההסברה שלי לתוכנית "בראש צעיר" של רשת א', ביום שלישי 19.7.2016, בשעה 15:05 מיד לאחר מהדורת החדשות. אשמח אם תשתפו ותאזינו. תודה רבה!

יום שלישי, 12 ביולי 2016

12.7.2016: הרצאה שלי מול תלמידי החינוך המיוחד בחטיבת הביניים אורט גרינברג, קריית טבעון

אני בהרצאה מול תלמידי החינוך המיוחד בחטיבת הביניים אורט גרינברג והוריהם, קריית טבעון


היום נערכה הרצאה מול תלמידי והורי הכיתות התקשורתיות בחטיבת הביניים אורט גרינברג, קריית טבעון, שחתמה את סיבוב ההופעות וההרצאות שהיה לי בשלושת הימים האחרונים. ההרצאה הייתה בליווי דוגמאות, שירים ושאלות רבות מצד הקהל על חוויות חיי. מבקש להודות מקרב לב לצוות הכיתות התקשורתיות בחטיבת הביניים אורט גרינברג, קריית טבעון, על האירוח ועל ההזדמנות להרצות בפני הורים ותלמידים על הקשת האוטיסטית.

בשם האוטיסטים, מאת בן קיזל - מאמר בעמוד המאמרים של עיתון "הארץ"

לאחרונה אנו עדים לידיעות חדשותיות ובמסגרתן נעשה שימוש לא נכון ופוגעני במושג אוטיזם (ובתסמונת אספרגר) על מנת להעליב אנשים שלטענת המכנים מנותקים מהמציאות. לדוגמה, ראש הממשלה בנימין נתניהו כונה על ידי פקיד בכיר בבית הלבן כ"אספרגר". דוגמה נוספת היא התבטאות יו"ר מפלגת ישראל ביתנו, אביגדור ליברמן, בנושא יחסי ישראל והפלסטינים. ליברמן טען כי מי שחושב שחזרה לגבולות 1967 תביא שלום, הוא אוטיסט.

שני המקרים הללו הם מקרים שנעשו כתוצאה מבורות ראויה לשמצה אודות אוטיזם על המנעד שלו.  כחברה, עלינו להבין כי אוטיזם אינו מחלה, כפי שאנשים חושבים, אלא הוא בבחינת לקות התובעת הבנה של הסביבה ולא גינוי או שימוש לצרכי גינוי. לקות כמו אספרגר אינה מפריעה לסדר החברתי הנדרש ועל החברה לקבל אותנו, האוטיסטים והאספרגרים.

אוטיסטים שאני מבקש לייצגם כאן רוצים להעביר מסר – אשר לא תמיד הם מסוגלים להביעו – שהם זכאים לזכויות ולמסגרות שיעזרו להם לממש את עצמם ואת הפוטנציאל הטמון בכל אחד מהם. כחברה, עלינו לגנות את הביטויים המציגים את האוטיזם באופן שלילי ולפעול ככל האפשר על מנת לעזור לאוטיסטים להיות חלק בלתי נפרד מהחברה.

אני עצמי נער בן 16.5 הלוקה בתסמונת אספרגר על הרצף האוטיסטי. עם כל הקשיים התקשורתיים אשר באים לידי ביטוי באי הבנה של כל הקודים החברתיים וגם אי הבנה של הבעות פנים, שפת גוף וכן ביטויים דו משמעיים, מטאפורות ודקויות לשוניות, אני אדם ככל אדם. הקשיים החברתיים מתבטאים בהיעדר יכולת להבין את תחושות ומחשבות הזולת כמו גם היעדר יכולת לקרוא את המפה החברתית ולהבין את הקודים החברתיים והניואנסים לפיהם החברה מתנהלת אבל למרות זאת, אני אדם ככל אדם. כל אלה לא מפריעים לי להיות מוזיקאי פעיל, להיות בן זוגה של חברתי (בת כיתה מקבילה), פעיל במועצת התלמידים של בית ספרי, תלמיד קונסרבטוריון ולהעלות מופע מוזיקלי בשם "שאלות" הנוגע לתסמונת.

אי לכך, אני פונה אליכם להפסיק להשתמש במילה "אוטיסט" או "אספרגר" ככינוי גנאי. אנחנו לא מנותקים מהמציאות – גם אם היא קשה לנו להבנה ולפענוח – ולכן, אנא, קצת רגישות.

הכותב הוא תלמיד כיתה י"א במרכז חינוך ליאו באק בחיפה

נקודת מבט על חנן בן ארי, ועל שירו "החיים שלנו תותים"

לפני כמה חודשים, שכבתי על הספה בסלון בעודי עצוב וכועס על המציאות. לפתע, קיבלתי קישור לשיר של חנן בן ארי, ושמו "איזון". בעודי עצבני, השיר "איזון"  גילה לי צד חדש במוסיקה שלא ידעתי ולא חשבתי שיהיה - אמן המשלב ראפ ושירה, ומילותיו, שהיו בחרוזים, שלובות היטב בלחן. לא חשבתי שאגלה את הצד הזה במוסיקה, כי האמנים שאני שומע לא ישלבו ראפ ושירה ביחד. פשוט לא מסתדר לי... אצל חנן בן ארי גיליתי את הצד הזה ולקח לי זמן להתרגל לזה, כי זה לא משהו שקיים תמיד במוסיקה שאני שומע, וזה ייחודי. מאד ייחודי.

כששמעתי שיר זה, ידעתי כי קיים שיר אחר שמוכר בקרב הציבור החוגג במועדונים ובהופעות, ושמו "החיים שלנו תותים". חשבתי בהתחלה שמדובר בשיר נורא ואיום שרק הורס כל הופעה, והופך אותה להופעת פסטיגל שלמה. וכך קורה לפעמים - מופעים שנכחתי בהם הפכו למופעי פסטיגל בזכות שיר זה. פרמטר זה, לעניות דעתי, הוא החיסרון בשיר - העובדה שהוא מזמין את הציבור לחגוג בצורה גדולה ומשגעת ולא בצורה שתשמח אותך ותחזיר אותך, בין היתר, לחיים נורמליים.

במופע האוסקר של הכיתות התקשורתיות ובמופע הסיום של מחזור ס"ה נחשפתי הרבה יותר לשיר זה, היות והוא התנגן בשני המופעים. חקרתי אותו וגיליתי שהוא עוסק בעובדה שאנחנו חיים טוב בסך הכל, ואל לנו להתלונן על החסרונות במדינה אלא להסתכל על היתרונות במדינתנו. גם כאן, המילים היו בחרוזים ושולבו היטב בלחן. הלחן אף פעם לא היה רע, ולמרות זאת, עם הזמן, גיליתי את הגאוניות שהייתה בכתיבתו. צירוף אקורדים ומלודיה מרשימים שמזמינים את האוזן הישראלית וגורמים לה תחושת סיפוק. אז לאחר שהכפשתי את השיר הזה, וגם שיבחתי אותו, זה הזמן להגיד ש"אין לנו זכות בכלל להתלונן, הכל טפו חמסה, וברוך השם כי - החיים שלנו תותים".


יום שני, 11 ביולי 2016

11.7.2016: הופעה והנחייה שלי באסיפה הכללית של אקי"ם ישראל

אני לפני האסיפה הכללית של אקי"ם ישראל
צילום: מייסון אסדי
היום הנחיתי את האסיפה הכללית של אקי"ם ישראל בעברית ובערבית, ושרתי את השיר "ביתי הגדול" בגרסתו הרגילה. לצידי הנחו עמיקם רז, סגן יו"ר אקי"ם ישראל וליטל גרבולסקי, אישה צעירה עם תסמונת דאון. הצגתי את עצמי ולאחר מכן הוצגה הפעילות של אקי"ם בשנים 2015 ו-2016. בנוסף, חולקו אותות הצטיינות לשתי מתנדבות בעמותה. בהנחייתי, הודיתי לשי סטולר שתרם את מתנות בר המצווה שלו לאקי"ם, ובאופן מקרי בשבת בר המצווה שלו, שבת פרשת תרומה.
אני מודה למייסון אסדי, על שהזמינה אותי לשיר ולהנחות את האסיפה הכללית של אקי"ם ישראל, וכן ליעל בנימין, שארגנה את האסיפה הכללית וליוותה אותי ואת ליטל בהנחייתנו.

הופעה זו היא השנייה בסיבוב ההופעות וההרצאות הראשון שלי, שמסתיים מחר בהרצאה בחטיבת הביניים אורט גרינברג, קריית טבעון. תודה על כל התמיכה בשידור החי בפייסבוק, בקרוב יבואו שידורים נוספים.
אני ועמיקם רז, סגן יו"ר אקי"ם ישראל לפני האסיפה הכללית
צילום: מייסון אסדי

יום ראשון, 10 ביולי 2016

10.7.2016: אני מופיע ומקבל הצטיינות מחוזית בכנס המורים לערבית בישראל

אני נואם בטקס ההצטיינות המחוזית בערבית
צילום: ד"ר אריה קיזל, אבי
התמונות שאתם רואים ברגעים אלו צולמו בכנס השנתי למורי הערבית בישראל, שנערך לזכרו של יצחק נבון ז"ל, נשיאה החמישי של מדינת ישראל שהשפה הערבית הייתה חלק בלתי נפרד מחייו, והשאיפה לדו קיום ומצויינות בשפה הערבית היו נר לרגליו. לאחר דבריו של ארז נבון, בנו של יצחק נבון ז"ל, הצגתי בערבית ובעברית את עצמי ואת השיר ששרתי, "ביתי הגדול" עם בית נוסף מהסיפור של מייסון אסדי. קיבלתי תעודת הצטיינות מחוזית בערבית, מטעם מחוז חיפה, שהיא נדבך נוסף של הצלחתי. מבקש להודות לשרית מלצר, מורתי לערבית, שקידמה אותי בכל שלוש השנים בתיכון ועזרה לי בשילוב במגמת הערבית. כמו כן, אני מבקש להודות לתלמידי המגמה שקיבלו אותי בזרועות פתוחות והיו שם לעזרה בשנתיים האחרונות.










הופעה זו היא ההופעה הראשונה של סיבוב ההופעות וההרצאות הראשון שלי, ואני ממשיך הלאה להופעות הבאות. מי ייתן וה' יברך את כל עם ישראל באושר ובשמחה שתהיה חלק מחיינו במדינת ישראל.



אני ושרית מלצר, מורתי לערבית
צילום: ד"ר אריה קיזל, אבי
תעודת ההצטיינות המחוזית בערבית

יום שישי, 8 ביולי 2016

10.7.2016-12.7.2016: סיבוב הופעות והרצאות ראשון שלי



אני בהופעה של להקת "שאלות" באירוע BEATFEST של מועדון הביט
צילום: זיו עמר ואיתמר ברקאי


מבקש לעדכן אתכם בסיבוב הופעות והרצאות שימשך 3 ימים, בתאריכים 10.7-12.7, ויהיה סיבוב ההופעות וההרצאות הראשון שלי כמוסיקאי וכמסביר אוטיזם. מי ייתן ויהיו לי סיבובי הופעות והרצאות נוספים בעתיד.


ההופעות וההרצאות:
10.7 - הופעה בכנס השנתי של המורים לערבית בישראל וקבלת הצטיינות מחוזית בערבית, פתח תקווה
11.7 - הופעה והנחיית האסיפה הכללית של אקי"ם ישראל, תל אביב
12.7 - הרצאה מול תלמידי חינוך מיוחד והוריהם בחטיבת הביניים אורט גרינברג, קריית טבעון

יום שני, 4 ביולי 2016

נקודת מבט על הסרט "ללכת בדרכך"

אחד מהבילויים האהובים על משפחתי הוא לראות סרטים בקולנוע, ולא רק על משפחתי, אלא על הרבה אנשים בחברתנו. אני אוהב לראות סרטים בבית לבד. זה עושה לי טוב לשבת ולראות סדרה או סרט שאני אוהב בשעות הלילה כשאין גורמים מפריעים. אלא שאתמול החלטתי לחרוג ממנהגי וללכת עם אחי הצעיר, עידו קיזל, לסרט אליו הלכה המשפחה כשהיינו עסוקים. לסרט קוראים "ללכת בדרכך" בבימויה של תיאה שארוק.

הסרט מדבר על אישה צעירה, לואיזה קלרק, שחיפשה עבודה לאחר שבית הקפה בו עבדה נסגר. לואיזה התייצבה בלשכת התעסוקה והתראיינה אצל קמילה טריינר, אמו של ויל טריינר המשותק מפלג גופו העליון ומטה, במטרה לבדוק האם היא מתאימה להיות המטפלת הצמודה שלו, שתעזור לו בכל הפעולות הבסיסיות. לאחר 10 ימים בהם לואיזה לא התרגלה לעבודתה, היא התחילה ליצור קשר אישי עם ויל, עד כדי כך שהיא נפרדה מבן זוגה, פטריק, והתחילה לחיות עם ויל את חייה, שהיה אהוב על כל הבנות שהיו עמו בזוגיות. ויל הלך עם לואיזה ובילה עמה במקומות שונים, לרבות נסיעה לחו"ל אליה הצטרף הרופא של ויל, נתן. ויל לא רצה לחיות חיים על כיסא גלגלים אלקטרוני עם מטפלת צמודה ואהב מאד את חייו שקדמו לתאונת הדרכים בה הפך למשותק. לאחר שנפטר, הוריש ויל ללואיזה את מיטב כספו, משום שאהב אותה מאד.

אהבתי בסרט את העובדה שלואיזה חיה ועבדה עם אדם נכה, ולמרות שבהתחלה היא נרתעה ממנו, היא נקשרה אליו והוא הפך להיות כל עולמה. הסרט הזה, בעיני, הוא דוגמה לשילוב של אדם עם מוגבלות בקהילה, ולקירוב לבבות בין אנשים שונים בחברה. הבילוי של לואיזה עם ויל והעובדה שהיא לקחה אותו לכל מקום אליו הולכים אנשים "רגילים", הם ההוכחה ששילוב של אנשים עם מוגבלויות בקהילה אפשרי. על כולנו לשלב אנשים עם מוגבלויות בקהילה כחלק מהיותנו אנשי העולם ואזרחי ישראל בפרט.

יום חמישי, 30 ביוני 2016

30.6.2016: לאחר מופע האוסקר של הכיתות התקשורתיות בליאו באק

להקת "שאלות" במופע האוסקר של הכיתות התקשורתיות בליאו באק



הפקת מופע האוסקר של הכיתות התקשורתיות בליאו באק
מימין: אופיר לבבי, אני ומירב דרור 
מבקש לדבר עמכם על שבוע שמסכם את מופעי סוף השנה שלי, ובו הפקתי עם אופיר לבבי, ידידתי היקרה לי מאד, את טקס האוסקר התקשורתי שהתקיים היום. לאחר קבלת הפנים נערך מופע של שעה ובו היו סרטים, קטעי מוסיקה ומופע של להקת "שאלות". מבקש להודות למירב דרור, שותפתנו להפקה על הסבלנות ועל ההפקה המדהימה הזו. מבקש להודות לצוות הסייעות וכן למורים שליוו אותנו בהפקה: קארין דנילוב, שרון פפיר, ליטל פרבשטיין, נריה אלגד, אריק יודקוביץ' וצליל חרלופסקי. מבקש להודות למשתתפי המופע על היותכם אנשים מקצועיים במהלך החזרות וכן במהלך המופע.






בנימה אישית, אני מבקש להודות בפני המערך התקשורתי על 3 שנים מדהימות במחיצתו. שמחתי להיות נציגכם אל מול השכבה, המסביר את האוטיזם עם להקת "שאלות" ובלעדיה, שמחתי להיות מודל לחיקוי עבור אלו שמרגישים זאת. שמחתי ללמוד את שלמדתי ואני אבוא לבקר.

תודה על שנה מדהימה!


יום ראשון, 26 ביוני 2016

26.6.2016: לאחר הרצאה שלי בשכב"ג צופי שבט מגשים


אני לאחר ההרצאה בשכב"ג צופי שבט מגשים



חזרתי מהרצאה לשכב"ג (שכבה בוגרת) של שבט מגשים, הממוקם בבי"ס טשרניחובסקי, בית הספר היסודי שלי. ההרצאה הייתה הרצאה קטנה עם מספר מאד מצומצם של חברי שכב"ג שהגיעו, ולמרות זאת ההרצאה הייתה טובה עם תוכן רב שהבאתי על האספרגר ופירוט על הבקשות שלנו, האוטיסטים, מהחברה שבה אנו חיים. הדגשתי את העובדה ששימוש במילה אוטיסט כמילת גנאי מגונה בכל תוקף, וסיפרתי את סיפור חיי שגרם לי להגיע למקום בו אני נמצא היום, מקום של מודעות עצמית ומודעות לסביבה שבה אני חי. שמחתי להעביר הלאה את ערך הסברת האוטיזם ופניי להרצאות הבאות.








30.6.2016: להקת "שאלות" תופיע בטקס האוסקר של הכיתות התקשורתיות בליאו באק


יום חמישי, 23 ביוני 2016

מצבו של המוסיקאי בישראל

במאמר זה, אבסס את רוב דבריי על מאמרו של פרופ' עודד זהבי, מייסד החוג למוסיקה באוניברסיטת חיפה וראש החוג עד 2006, שטען כי המוסיקאי בישראל צריך לעבוד קשה יותר על מנת להרוויח את שכרו. במאמרו, פרופ' זהבי מספר על נסיעתו ברכבת עם מוסיקאי חרוץ ופעיל, שלאחר שלקה בליבו חזר לעבודה אך באופן יותר מתון. בנוסף, הוא מספר על כמות העבודות המטורפת שמוסיקאי לוקח על עצמו, ועל היותו "שורד בכל מחיר". וכן, המוסיקאי בישראל צריך לעבוד קשה יותר כדי לשרוד. בדיוק כמו שחקן תיאטרון, צייר או כל אמן אחר שתוכלו לחשוב עליו.

בישראל של שנת 2016, אנו שומעים קריאות רבות של אנשי הייטק שקוראות להגדלת מספר המהנדסים, וכן קריאות של משרד החינוך להגביר את המורים המלמדים 5 יח"ל מתמטיקה. הבעתי את דעתי בפוסט שכתבתי לארגון "לתת מעצמי" בפייסבוק, המציג את סיפורי האישי וכן קורא לתלמידים לעסוק במה שהם אוהבים, לאו דווקא בהיבחנות בבגרות של 5 יח"ל במתמטיקה. אני רוצה לומר משהו נוסף: מוסיקאים נאלצים להיות עצמאיים בישראל, מה שלא מבטיח להם בהכרח שכר הולם וחיים נורמליים.

פרופ' זהבי אומר במאמרו ש"מוסיקאי שורד הוא מוסיקאי שאינו מתפתח", ובצדק: מוסיקאים שלא ממציאים את עצמם מחדש יאלצו לשרוד, ולא לחיות חיים נורמליים. וכאמור, גם מוסיקאים שממציאים את עצמם מחדש לא מקבלים שכר הולם באופן ודאי על עבודתם. אומנות בישראל היא דבר שאינה מוערך דיו משום שישנם יותר דיונים על רמת המתמטיקה לבגרות ועל החוסר במהנדסים במדינת ישראל, מאשר דיונים על התלמידים שניגשים לבגרות במקצועות האומנות ומוסיקה בפרט. אנו שוכחים דבר חשוב מאד: כל המוסיקאים הקיימים, מכל הסוגים ומכל הז'אנרים, צריכים להיות מוערכים ע"י מדינת ישראל, כי הם חלק חשוב בבניין החברה הישראלית ובבניין הסולידריות הלאומית במדינת ישראל.

ואסיים את המאמר בציטוט אחרון ממאמרו של פרופ' זהבי, שלדעתי מסכם את כל מה שניסיתי לומר במאמר זה: "את המחיר של אי ההתפתחות המקצועית משלמים כולנו, מבצעים, מלחינים, תלמידים וקהל".

יום רביעי, 22 ביוני 2016

22.6.2016: לאחר מופע סיום של מחזור ס"ה במרכז הקונגרסים

חזרתי כעת ממופע הסיום של מחזור ס"ה בקונגרסים, ואני מעוניין לסכם את 3 השנים האחרונות, שהיו השנים המשמעותיות בחיי. הגעתי בכיתה י' לתיכון, ולאחר שנקלטתי היטב, התחלתי לפעול מבחינה חברתית: הצטרפתי למועצת התלמידים וכן התחלתי את הפקת המופע "שאלות" להסברת האוטיזם. הייתה זו שנה משמעותית של קליטה בבית ספר חדש, עם משברים שחיזקו אותי פיזית ומנטלית.

לאחר מכן, בהגיעי לכיתה יא', התחלתי להשתלב בשילוב מלא לבגרות בשכבה הרגילה, וכן הקמתי את להקת המופע "שאלות" שמסבירה את האוטיזם עם שירים מקוריים של חברי הלהקה על הספקטרום האוטיסטי וקטעי קישור עם סיפורי החיים. הייתה זו שנה ובה למדתי על התנהלות בתוך קבוצה ושיתוף האחר בתכנים אותם אני מבקש להעביר ולהציג.

בכיתה יב', קרו משברים רבים, שחיזקו אותי מבחינה חברתית וגרמו לי להבין מיהם האנשים שעומדים מולי, מיהם האנשים שמוגדרים בעיני כחברים קרובים ומיהם האנשים שמוגדרים בעיני כחברי אמת, אנשים הקרובים לליבי עמם אני משתף את אשר על ליבי. כמו כן, למדתי להסתדר ולחיות את חיי בתוך מצבים לא מוכרים ומסובכים. כל אלו, הכינו אותי לחיים האמיתיים והיום אני יוצא ממערכת החינוך כשאני מאושר ושמח שעברתי את הדרך שעברתי.

מכובדיי כולם, מחזור ס"ה, הוריי, מוריי, אחיי וחבריי, אני מבקש להודות לכם על שהייתם עמי במהלך השנה, שמחתם, בכיתם, כעסתם, השתתפתם ברגעי האושר והשמחה, ובקיצור: שהייתם מי שאתם. בזכותכם למדתי על החיים והתבגרתי רבות.

פניי להתנדבות בתוכנית "רואים רחוק", אשר מכשירה בוגרים אוטיסטים להתנדב בצה"ל ביחידות בהן חסר כוח אדם ובהן היכולות הגבוהות של האוטיסטים באות לידי ביטוי.

תודה רבה על 3 שנים מדהימות!

המופע בשידור חוזר: http://livestream.com/accounts/152222/events/5649843


מחזור ס"ה במופע הסיום במרכז הקונגרסים
צילום: ד"ר אריה קיזל, אבי

יום שלישי, 21 ביוני 2016

21.6.2016: לאחר הופעתה של להקת "שאלות" באירוע BEATFEST של מועדון הביט




להקת "שאלות" מופיעה באירוע BEATFEST של מועדון הביט
צילום: דניס דרטבה


להקת "שאלות" הופיעה באירוע BEATFEST של מועדון הביט, בו השתתפו להקות רוק השייכות למועדון הביט ולמקומות נוספים. לפני העלייה הוקרן פרומו בליווי תמונות הלהקה, ולאחר מכן נוגנו השירים: "העלייה", "הולך איתך יד ביד", אם אתה רוצה לתת" ו"כל אחד היה רוצה".

להקות נוספות שניגנו הערב במועדון הביט הן:
- היט אנד ראן
- בלאק ראביט
- גוועאלד
- האוור גלאס
- בדפטוס


להקת "שאלות" מופיעה באירוע BEATFEST של מועדון הביט
צילום: דניס דרטבה



יום שני, 20 ביוני 2016

20.6.2016: לאחר הופעתה של להקת "שאלות" בטקס עובד מצטיין של מרכז חינוך ליאו באק

להקת "שאלות" בטקס עובד מצטיין של מרכז חינוך ליאו באק
צילום: אורי לבנברג


להקת "שאלות" הופיעה בטקס עובד מצטיין של מרכז חינוך ליאו באק, ולפני הופעתה דני פסלר, מנכ"ל מרכז חינוך ליאו באק, נשא דברים על לכתו של הרב ראובן סמואלס ז"ל, שהיה המנהל השני של ליאו באק ונפטר לאחרונה. לאחר הופעתה של להקת "שאלות", הורכזתי בפני מורי ביה"ס כמצטיין המחוז בערבית.

יום ראשון, 19 ביוני 2016

תרומתי לפרויקט "לתת מעצמי"

בימים האחרונים, אנו שומעים על הקמפיין של שר החינוך, נפתלי בנט, שקורא לתלמידים "לתת 5". קבוצת תלמידים החליטו להקים פרויקט שנקרא "לתת מעצמי", ובו הם מדגישים שבגרות של 5 יח"ל במתמטיקה פחות חשובה מהכישורים שלהם ומהיכולות שיש לאדם להציע לעולם. רצ"ב תרומתי לפרויקט זה, והיא הפוסט שכתבתי לפרויקט בפייסבוק:


"שמי בן קיזל, בן 17.5 מחיפה. בעוד מספר ימים, אני מסיים כיתה י"ב בתיכון "ליאו באק". אני לוקה בתסמונת אספרגר על הספקטרום האוטיסטי, היוצרת אצל הלוקים בה קשיי תקשורת וקשיים באינטראקציה חברתית, לצד יכולות גבוהות מאד בשפות, מדעי הרוח, מוסיקה, אומנות, מתמטיקה ותחומים נוספים. יכולותיי הגבוהות מתבטאות, בין היתר, במוסיקה ובשפות:

אני בהרצאה מול אנשי החינוך המיוחד במתי"א עכו, מאי 2016
אני מוסיקאי, כותב ומלחין שירים. הוצאתי לאחרונה את אלבומי השלישי "לאסוף", וכן את אלבומיי הקודמים "שאלות" ו-"The Fire". אני תלמיד פסנתר בקונסרבטוריון "דוניה ויצמן" המתכונן בימים אלו לבחינת הגמר ורסיטל הגמר בקונסרבטוריון. אני מסיים 5 יח"ל בערבית, ובמסגרת לימודי הערבית תרגמתי עם הכיתה את סיפור הילדים של מייסון אסדי "אספר לכם על ביתי הגדול" מערבית לעברית, וכן הלחנתי אותו לשיר אתני, "ביתי הגדול". הופעתי עם שיר זה ועם שירים נוספים בסמינר דו קיום של מגמת הערבית עם נוער ערבי, וייצגתי את הקבוצה גם מחוץ לבית הספר. על כל אלו, אני קיבלתי את תואר מצטיין המחוז בערבית, וכמובן מצטיין המגמה בבית הספר.

כמו כן, אני פעיל בתחום הסברת האוטיזם: אני חבר בלהקת "שאלות" שמסבירה את האוטיזם באמצעות שירים מקוריים וקטעי הקישור. בנוסף, אני מעביר את הרצאת "אני והאספרגר" בפורומים שונים, שמסבירה את התסמונת מנקודת מבטי. לא מזמן הרציתי מול מורי החינוך המיוחד במתי"א עכו, וכן בקורסים שונים לחינוך מיוחד ולריפוי בעיסוק באוניברסיטת חיפה. בכל מעשיי התחום, מטרתי היא להפוך את החברה שלנו לטובה יותר ומקבלת יותר את האחר.

בטח אתם שואלים את עצמכם עכשיו: "מכל הדבר הזה, כמה יח"ל הוא עשה במתמטיקה?"
אז אני אענה: עשיתי 3 יח"ל מתמטיקה בלבד, וזאת משום שידעתי שמדען או רופא אני לא אהיה. העדפתי לקבל 95 ב-3 יח"ל מאשר לקבל 70 או 80 ב-4 יח"ל. ובעיני, כל אחד רשאי לעשות כמה יח"ל מתמטיקה שהוא רוצה, העיקר שהוא יהיה מסופק ושיהיה לו נוח עם זה. אני לא נותן לקמפיין "לתת 5" של שר החינוך, נפתלי בנט, להשפיע עלי, משום שאני יודע שאני מצליח גם בלי מתמטיקה, וזה אפשרי.

עלו והצליחו!"



אני בהרצאה מול סטודנטיות לחינוך מיוחד, דצמבר 2015

יום שישי, 17 ביוני 2016

אני מציין שנה לצילום טור הדעה שלי בתוכנית "23 דקות"

לפני שנה הצטלמתי לתוכנית "23 דקות" לכבוד חג האוטיסטים הבינלאומי 2015, והיום, לכבוד חג האוטיסטים הבינלאומי 2016 שנערך השבוע, אני מבקש להעביר שנית את המסר שלי, כפי שכתבתי במאמרי בעיתון הארץ: "אי לכך, אני פונה לכולם להפסיק להשתמש במלה "אוטיסט" או "אספרגר" ככינוי גנאי. אנחנו לא מנותקים מהמציאות — גם אם היא קשה לנו להבנה ולפענוח. ולכן, אנא, קצת רגישות."

טור הדעה שלי: https://www.youtube.com/watch?v=hrP0CVrrRqQ





אני בצילומים לתוכנית "23 דקות"

יום שלישי, 14 ביוני 2016

14.6.2016: לאחר הרצאה שלי מול מגמת מדעי החברה של שכבת יא' בליאו באק




אני בהרצאה מול מגמת מדעי החברה, שכבת יא', מרכז חינוך ליאו באק



היום נתתי הרצאה למגמת מדעי החברה של שכבת יא' בבית הספר ליאו באק בחיפה, אשר בו סיימתי את לימודיי, וכן הפכתי לאחד מבוגריו. התלמידים צפו בהרצאה במסגרת שיעורם האחרון לשנת הלימודים הנוכחית, בשאיפה ללימודיהם בשנה הבאה. היה לי העונג להרצות בפני המגמה, שכן זוהי זכות גדולה להרצות בפני בני נוער שלומדים איתי באותו בי"ס ולא נחשפים כמעט לכיתות התקשורתיות. היה לי העונג לדבר בשם הכיתות התקשורתיות בליאו באק ובשם הקהילה האוטיסטית, ופניי להרצאות הבאות מחוץ לעיר חיפה.

טופס המשוב: http://goo.gl/forms/Ose6FSsgqt02fB0Y2


הישארו מעודכנים.



אני בהרצאה מול מגמת מדעי החברה, שכבת יא', מרכז חינוך ליאו באק

יום רביעי, 8 ביוני 2016

6.6.2016: לאחר הופעתה של להקת "שאלות" באירוע סיום שנה של מרכז רות



להקת "שאלות" באירוע סיום שנה של מרכז רות



להקת "שאלות" הופיעה עם השיר "אם אתה רוצה לתת" באירוע סוף השנה של מרכז רות, ובו הוצגו כל הפעילויות של מרכז רות במהלך השנה האחרונה, החל מהפעילות המוסיקלית, וכלה בפעילויות חברתיות נוספות במרכז, כגון פרויקט התיאטרון והמחול.



להקת "שאלות" באירוע סיום שנה של מרכז רות

יום חמישי, 2 ביוני 2016

המוסיקה של להקת Evanescence

מהרגע הראשון שהתחלתי לעסוק במוסיקה אהבתי את מוסיקת הרוק, עקב העובדה שהיא מושכת את האוזן שלי ומכילה את כלי הנגינה הנפוצים בהרכבים של המאה ה-21: גיטרות לסוגיהן (לרבות גיטרה בס), קלידים ותופים. לכלי הנגינה האלו נחשפתי בתחילת הופעותיי השונות, ובאופן כללי הם ממלאים חלק מרכזי במוסיקה הפופולרית. שנים חיפשתי את להקת הרוק המועדפת עלי, ושנים ידעתי מה אני רוצה בה. ידעתי שבלהקת הרוק המועדפת עלי צריכים להיות הקריטריונים שהצבתי במאמרי על המוסיקה העולמית בשנים האחרונות: עבודה אומנותית, מדויקת, התפתחות קצבית טובה והתמכרות שתעיף אותי לשמיים בהאזנתי למוסיקה.

ערב אחד, ישבתי על המחשב והתחלתי להאזין ללהקות הרוק השונות. ואז, נתקלתי בשיר Bring Me To Life של להקת Evanescence, ולאחר כמה דקות של הסתגלות נמשכתי להרמוניה הייחודית ולקצב המלווה את השיר. שמתי את השיר בפלייליסט שלי, ולאחר מכן קיבלתי המלצות מחברים על שירים נוספים. אחת ההמלצות, שהייתה אהובה עלי במיוחד, הייתה השיר Everybody's Fool, שנכנס אף הוא לפלייליסט שלי. לאחר כמה ימים, חזרתי הביתה מבית הספר והתחלתי לחקור מעט את הלהקה. התברר לי ששני השירים שנכנסו לפלייליסט שייכים לאלבומה הראשון של הלהקה, Fallen, שיצא בשנת 2003 והפך להצלחה מסחררת. לאחר מחקר מקיף נוסף על הלהקה, החלטתי להוריד את Everybody's Fool ואת Bring Me To Life מהפלייליסט שלי, ולהוריד את שלושת אלבומי האולפן הגדולים של הלהקה. הורדתי והצטרפתי לקבוצת הפייסבוק של מעריצי להקת Evanescence בישראל שמשוחחת ומעדכנת באופן שוטף על הלהקה ועל מעשיה. כך הפכתי למעריץ של הלהקה והמלצתי לחבריי ולמוריי עליה.


הדירוג לשירי הלהקה המועדפים עלי הוא:

מאלבום Fallen: